תוכן

ט) והנה נתבאר במ״א, כי הז״א יורד ומתלבשין בחי׳ הכלים שלו בבי״ע, לברר משם הברורים. והנה הבירורים, הם דוגמת המאכל, כי הם סוד הבהמות בהררי אלף, המבררים באכילתן בעולם העשייה. ושם בעשייה, יש בחי׳ ניצוצין ראוין אל אצילות ג״כ, לבחי׳ כלי החיצון, ואוכלם נוקבא דעשייה, ומשם ניתנין בסוד מ״נ לאמא דעשייה, וכן משם מתבררים יותר עד שעולין למלכות ליצירה. ואז שם חוזרת מלכות דיצירה, לברר מהמלכים דיצירה, וחלק אצילות של חלק כלי אמצעי, מעלהו לאמא דיצירה. וכן עולין עד מלכות דבריאה, ושם נבררין גם המלכים דבריאה, החלק אצילות שיש שם, הנוגע לכלי הפנימי, כנזכר במ״א כי חלק האצילות מתפשט בכל בי״ע. אבל ג׳ חלקים דשייכי עם ג׳ כלים דאצילות כנ״ל נטלם נוקבא דאצילות, בסוד מ"ן. ואמנם החלקים של בי״ע, נשארים במקומם, כי כבר נשלמה. והחלקים דאצילות, עלו עד נוקבא דאצילות, וחזרה לברר מהמלכים דאצילות, שהם אחוריים דאו״א ומעלה מ״נ עד אמא, ונתקנת אמא יותר, ואז יש בה כח להוריד מוחין חדשים לזו״נ, מחמת אלו מ"נ שעלו ונתקנו עד שם, ואז נותנם אמא לזו״נ מתוקנים. נמצא כי בכל פרצוף שבכל עולם יש זווג בפ״ע, לתקן המ״ן בכל מדרגה שעולין.