תוכן

ח) מ״ב, חותם, הוא בדדים. ושאר הצרופים: תחו״ם, חומ״ת, הוא ביסוד. וחותם, הוא בדדים שלו, שהוא בת״ת שלו, הנקרא אמת. וחותמו של הקב״ה אמת מפני שהוא מכריע בין ח״ב, ובין ח"ג, ובין נ״ה. לכן נקרא חותם, שבו נחתמין כל שאר מדות. וזהו אמת, שמבריח מן הקצה אל הקצה. א ראשונה לאותיות. ת אחרונה. מ אמצעי. כי הם חותם כולם. הרי חותם בדדים שלו, דהיינו שליש ת״ת, ואמא נקרא חמות, כנזכר בזוהר, שממנה יוצאים הה״ג, שהם מנוקדים, פתוחי חותם. ולעולם נקרא חותם, (ות״ח העוסקים בתורה הם שומרי העיר בכ״ב אתוון).