תוכן

יג) ואמר לא תקח האם על הבנים, ר"ל כי זווג זה התחתון דאו"א, הוא בהיות זו"ן קטנים, צריכין לאמם, בהארה מועטת דיניקה, וצריך שלא תמשיך בחי' הזווג זה החחתון, שהוא בהיות האם בבחי' רובצת על האפרוחים להניקם בזמן יניקה, אמנם תעשה באופן שתשלח האם, והם או"א שנרמזין בב' תיבות שלח תשלח, ובב' תיבות את האם, הנזכר בהקדמת תקונים, תרין שלוחין תעשה, באופן שיעלו מעל הבנים, ויוגדלו, ולא יהיו צריכין לאמם להניק אותן, ויעלו למעלה, ויזדווגו בבחי' זווג עליון, בהיותן שניהן שוין בקומתן, ועי"ז תגרום שני תועליות גדולות: א', הוא שע"י זווג עליון, ימשכו מוחין דגדלות בזו"ן דאצילות, כי כל לשון טוב, הוא מוחין, כמבואר אצלינו בברכת אבות, בענין גומל חסדים טובים, וזהו למען ייטב לך. תועלת ב' הוא, והארכת ימים, שימשכו ג"כ מוחין דגדלות באבא דבריאה, שלא היו בו רק ו"ק, ו' ימים, ועי"ז יתארכו, ויהיו לו מוחין. משא"כ בזווג של כי יקרא, שהוא התחתון, שאין בו שום תועלת מאלו השנים.