תוכן

ח) ונדבר עתה במציאות שם ס"ג זה, אשר עם היותו למטה (נ"א למעלה) מאהי"ה דיודי"ן, הוא כולל בינה ותבונה. ודע, שיש חילוק בין בינה ותבונה, ללאה ורחל, כי הלא או"א כחדא נפקין ושריין. וא"כ הוא מוכרח, כי החו"ב יהיו שוין בקומתן, נמצא כי התבונה אינה מתחלת אחר סיום בינה, רק יוצאת מהחזה של בינה עצמה, כמו רחל היוצאת מהחזה דז"א. גם התבונה יוצאת מחזה דבינה, כי הבינה ארוכה בכל שיעור החכמה, משא"כ למטה, כי לאה מסתיימת בחזה דז"א, ומשם מתחלת רחל. נמצא עתה, כי כמו שז"א הוא סוד יה"ו, שהם: חו"ב שלו, י"ה. והגוף ת"ת שלו, הוא ו', הרי כי ז"א הוא יה"ו, ואח"כ המלכות נמשכת מקצה הת"ת שלו, שהוא בנה"י שלו, ושם הוא סוד ה' אחרונה שבשם, שהיא הבחי' ד' שלו, כנודע. כן התבונה, אות ד' של הבינה, והיא ה' אחרונה שבשם, כי גם היא אין בה רק כללות נה"י דבינה, אשר שם הוא ה' אחרונה, נמצא, כי יה"ו, הוא ראש והגוף של הבינה, ותבונה היא ה' אחרונה של ס"ג, שנאחזת בנה"י דבינה.