תוכן

ד) ואל תתמה, שאיך אפשר שמן אור חו״ב נעשו כלים, ומאור הדעת נעשו מוחין. כי אין זה תימא, כי הנה אור החו״ב הנ״ל, יוצא לחוץ מלובש מתוך כמה לבושים, שהם: כלים דנ״ה דאבא, אשר מלובשים תוך נ״ה דאמא, וגם הם מלובשים תוך ב׳ זרועות דז״א עצמו, ואח״כ יוצא לחוץ אותו אור, דרך בקיעת מקום פרקים אמצעים של הזרועות דז״א, הנקרא בלע״ז קובד״ו, במקום הנחת תפלין של יד דז״א. ואח״כ חוזרין אותן האורות לכנוס, ולהתלבש תוך גופא דז״א עצמו. ואח״כ חוזרים לצאת מהחזה ולחוץ פעם אחרת, ואח״כ מהארה זאת, נעשה כלי של כתר יעקב. אמנם בחינת הדעת, אין בו רק ב׳ לבושים, והוא יסוד אבא, ות״ת דז״א, ובצאתו לחוץ, אינו אור מלובש כ״כ, ולכן נעשה בחינת מוח אל כתר דיעקב.