תוכן

יט) וטעם לזה הוא, שאע״פ שב׳ אותיות י״ה, אינן נגלין עד הפריעה, עכ״ז עיקר גילוי הוא מחמת המילה, כי אם לא ימול, לא היה שליש ההוא יורד במקומו, אלא היה נשאר גם הוא בדעת כנ״ל, נמצא כי בחי׳ המילה גורם בחי׳ הא׳, שהוא ירידת השליש העליון למטה, בשליש העליון של הת״ת לת״ת דז״א. ואמנם ע״י הפריעה, לא נעשית רק בחי׳ הב', שהוא ירידת השליש (עליון של הת״ת) למטה ביסוד, וענין בחי׳ זו טפילה אל הבחי׳ הא', ולכן במלת מילה נכללו הע׳ חסדים המגולין במ״ל של מילה, וה״ח עליונים בי״ה של מילה. והרי איך ב׳ בחי׳ של פריעה ומילה, רומזות במלת מילה לבדה, וא״כ כל זמן שלא פרע, לא נגמרה המילה, והוי כאלו לא מל.