תוכן

ד) אמנם בהכרח הוא, ששורש עטרא דגבורה נשארת בדעת הזכר. ולא די בזה, גם הו״ק דזכר, כמו ששם מתפשטין הה״ח כנודע, כן מתפשטין שם הה״ג, עם הה״ח וע״כ גם אלו הגבורות שנשארו בו, נקראו זכרים. וכאשר ניתנין בעת הזווג, מן הזכר לנקבה, דרך היסוד, יוצאין משם בגלוי מפי היסוד, ואין שם מחיצה, ואין האור נחלש כח ממה שהיה, לכן נקרא זכרים.