תוכן

ז) ואמנם אומרו לשון מקננא, לשון קן, הטעם הוא, כי לשון ישיבה הוא תמידי, לכן לא אמר יתבא בכורסייא, רק מקננא, כי לשון קינון נופל, על זמן שהעופות רוצין להזדווג להוליד בנים, וכדי להגן ולחופף על בניהן, נעשין קן א׳, להגין עליהם. וז״ס הזווג הב׳ הנ״ל, שאמא רובצת על הבנים, כדי להגין עליהם, ומקננת תמן, כמבואר אצלינו, בסוד כי יקרא קן צפור לפניך, וזהו מקננא בכורסייא, וכאשר היא בסוד ק״ן, אז מאירה בכורסייא, כי זווג זה הב׳ אינו זווג תדירי, רק לפרקים, כמש״ה כי יקרא קן: דרך מקרה, שהוא כאשר האם רובצת לצורך הבנים לשומרם, ועיין בסוד שלוח הקן.