תוכן

ה) וטעם הדבר הוא, במה שנקדים לך הקדמה א' והוא, כי הנה כאשר הניצוצים שוין במציאותן ומספרם, נשארו שניהן במקום שנשברו ונפלו העליונים, ושם נשארים התחתונים עמהם. כיצד, הרי שנפלו י' אותיות דס"ג, ואח"כ נפלו י' אותיות דמ"ה, והנה עם היות י' אותיות דמ"ה גרועים במעלה מי' אותיות דס"ג, עכ"ז בנפלו למטה, לא נפלו רק עד מקום שירדו י' אותיות דס"ג, ושם נתערבו ונתקשרו עמהם י' אותיות דמ"ה, לפי שבחי' ס"ג נשבר קודם מ"ה, כנודע כי תחילה מלכו העליונים ונשברו, ואחר כך התחתונים, ולכן בעת שירדו י' דמ"ה, פגעו ומצאו י' אותיות דס"ג שירדו שם בבריאה תחילה, ונתערבו עמהם, ולא ירדו עוד למטה מהם ונדבקו עמהם, לסבת היות מספרן שוה. אבל כאשר אין ב' הבחי' במספרם שוין, כל אחד יורד במקומו הראוי לו לירד, ולכן כל הבחי' השוות, לא כפלנו אותן למנות בחשבון, ולכן בחי' י' אותיות דמ"ה, אשר נתקשרו במקום נפילת י' אותיות דס"ג, אינן נמנין בפ"ע. אבל המדרגה הז' של מ"ה, אשר איננה דומה למספר מדרגה הז' דס"ג, נחשבת בפ"ע, כי זו מספרה ס"ג, וזו מספרה מ"ה.