תוכן

ד) וא"ת והלא בשם מ"ה לא נעשה רק הדכורין שבאצילות, ובחי' הנוקבא נעשה משם ב"ן, ואיך נקרא אדם, והענין הוא, כמ"ש כי שם מ"ה בצאתו, היה מברר משם ב"ן, ומחברו אליו, ונתקן עמו, ונמצא כי אז היה אור הנוקבא טפל אליו, והיה יונק ממנו, כדמיון הבן עם הבת, שהכל נקרא ע"ש הבן. והוא יורש הכל, ואינו נותן לבת, אלא מה שיוטב בעיניו, כרצונו. וא"כ נמצא, כי הבת טפלה וכלולה בבן, ולכן שם ב"ן שהיא הבת, נוקבא וטפלה לשם מ"ה, שהוא הבן הזכר, והיא כלולה בו. כי שם מ"ה הוא המבררו עמו, והוא נתקן ע"י המ"ה. ולכן כאשר מברר, הוא לוקח תחלה מה שמברר לעצמו, כנודע בסוד תרין עטרין דירית ברא. ב' חסדים וגבורה, דמ"ה ודב"ן, ולבתר יהיב ברא לברתא, בשעתא דמזדווג עמה, עטרה דגבורה, וכאלו נותן לה משלו דמי. ולכן הוא לבדו נקרא אדם, כלול תרוייהו.