תוכן
א)
והנה,
מציאת מקום התפשטות כל אלו פרצופי הזכרים והנקבות, הנעשין מהתחברות מ"ה וב"ן כנ"ל, הנה מקומם, במקום שהיו תחלה הנקודות, שיצאו דרך נקבי העינים, והוא מטבורא דא"ק, עד סוף רגליו. ואור המצח הנקרא שם מ"ה, אע"פ שיצא מלמעלה מן המצח, הנה מתפשט משם ולמטה, ומתחיל מציאותו מן הטבור, עד סוף סיום רגליו כנ"ל. אבל מה שנשתנה עתה מבראשונה, בעת יציאת נקודות העינים, הוא זה, כי אז היתה נקודת הכתר במקומה לבד בפ"ע, ואחריה נקודת החכמה לבדה בפ"ע. וכעד"ז היו כל הי"ס, אבל עתה נתוסף תיקון גדול, והוא כי נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה, עד למטה קרוב אל סיום רגלי א"ק, כמ"ש בע"ה. וזה ההתפשטות, הוא כל שיעור הנקרא בשם עולם אצילות. ונקודה זו היא נקראת נוקבא (נ"א נקודת) דע"י. וכעד"ז עתיק יומין דדכורא, הנעשה מטעמים דמ"ה, כנ"ל, גם הוא מתפשט לשיעור הנ"ל, וכן עשו כל השאר א"א ונוקבא, ואו"א, וזו"ן, והלבישו זה את זה, עד בחי' זו"ן, באופן שכל רגלי הפרצופים דאצילות, בין דעתיק, בין דא"א, בין דאו"א, בין דזו"ן, כולן שוין בסיומם, והם מסתיימים יחד, מעט למעלה מסיום רגלי א"ק, ושם הוא סיום האצילות כולו, ועי"כ נעשה נשמה זה לזה, וזה מלביש לזה. וגם כי עי"ז, יוכלו הנבראים לקבל אורות העליונים, שהם עתה מכוסים, ומתלבשים זה תוך זה. וגם כי הכלים שלהם הגדילו, ע"י שנתפשטו עד למטה, ובזה יש בהם כח לקבל האורות שלהם, בהיותן כלים גדולים.
