תוכן

ז) והנה עתה, לא יש הרחק בין שום אור מן האורות הנ"ל, אל הכלים שלו, יותר מג' מדרגות, כי יותר מג' מדרגות, הוא הרחק גמור, ואינו יכול להאיר בו. ואמנם שאר האורות, גם הם ירדו ממקומם, חוץ מת"ת שנשאר במקומו כנ"ל, ולא ירד. ונמצא, כי בלי ספק, שאורות האחרים שירדו ממקומם, אע"פ שביארנו, שהיתה ירידתם לצורך הכלים להאיר להם, עכ"ז, בהיותם למטה ממקומם, נחלש כוחם מעט, ולכן אין להם כח לעלות למעלה. אבל אור הת"ת, אשר עמד במקומו, ולא נשתנה טעמו, וכחו בו חזק, וע"כ בראותו עצמו בלתי כלי, אפשר לו שיעלה למקום אשר יצא משם, כי לא יחפוץ להשאר ערום מגולה בלי לבוש, ויחזור אל הבינה, אל המקום אשר עמד שם בראשונה, ואם ככה יעשה, נמצא שיהיה מרוחק מאד מכלי שלו, וימות לגמרי. ולכן רצה המאציל העליון, והמשיך והגדיל את כלי הכתר, אשר לא נשבר כנודע, ונמשך דרך קו האמצעי, כמ"ש, כי הג"ר כבר היו מתחלה בציור ג' קוין, ונמשך דרך קו האמצעי, עד מקום הת"ת, עד אמצעיתו לבד, שהוא עד הטיבור לבד. ואז עלה אור הת"ת, ונעלם תוך כלי הנ"ל של הכתר, שנתפשט עד מקומו. ונמצא כי לא נתעלה רק חצי אור הת"ת התחתון, כי חצי העליון עומד במקומו, שכבר נתפשט דרך בו כלי הכתר.