תוכן

כג) ואמנם עד מקום סיום יסוד דבינה, בא הדעת הנ"ל, מוגבל ומלובש בתוכו, אך בהסתיים יסוד דבינה, הוא נגלה ויוצא לחוץ, ושם אין מי שיגבילנו, ולזה הטעם, מתפשטים ה"ח של הדעת, לכל הגוף דז"א, ומתפשטין בחג"ת נה"י, כמבואר אצלינו, כי אם יסוד הבינה היה ארוך, גם הדעת שבו היה מתפשט דרך קו אמצעי ביושר, כמו שאר הב' קוין. נמצא, כי האמת הוא, שג' מוחין עלאין אלו דאלקים דרישא עם המוחין המתפשטין בחג"ת נ"ה, תוך נ"ה דאמא, כולם נופלין למטה ביסוד, כי כשנופלין נה"י דאמא ביסוד, נופלין שלימים, לא למחצה, וכן גם המוחין שבתוכם נופלין, אך דעת המתפשט בגופא בגלוי בו"ק, אין מי שיגבילהו, ולכן נשאר במקומו ואינו יורד עם השאר אל היסוד.