תוכן

ט) נמצא, כי עיקר מציאת האדם, הוא מבחי' נפש הבהמית והמדברת, כמ״ש בע״ה, כי הצומח והדומם טפלים אליהן כנודע, ונפש הבהמית אשר יש באדם, חוצבה ממקום שנחצבה נפש הבהמית, וב״ח, שהם: חיות, ועופות, ודגים. אלא שהוא הפנימית והמובחר שבנפש הבהמית, ולכן היא מדברת. וכשהאדם נזון ואוכל, מתחבר ונוסף בו נפש הבהמית, ממאכלי הדומם, כגון מים ומלח, ומצטרף עם נפש הדומם שבו, שהוא יותר מעולה, ומתגדל. אך להיות עדייון בחי׳ דומם, אינו עדיין מזון, לכן הנודר מהמזון, מותר במים ובמלח.