תוכן

ז) ואז מסתלקת כולו בכלי החיצון לבדו, ונכנס הרוח בן י״ג שנה ויום אחד. כי הרי צלם דגדלות דאב״א, עדיין הוא בסוד רוח, והדעת, שהוא צ׳ וצלם, כמבואר אצלינו. ואז הרוח נכנס מעט מעט, עד שנמצא, כי בשנת כ', נגמר לכנוס כלי אמצעי שבו. ואז מתחלת הנשמה לכנוס בכלי הפנימי, והנה ביום, כשמסתלקין המוחין, נשאר הרשימו הנ״ל, לכן בכחו נשארים הכלים בגדלותן. ובלילה, אפילו אותו רשימו, שהוא הנפש דנפש דגדלות מסתלק, ונשאר בבחי׳ יניקה, עם הבל דגרמי, ואז יונקים החיצונים, ואז אינן צריכין להיות אב"א, כי אין בפנימות אור גדול שיניקו החיצונים, לכן אין חשש שינקו חצונים מאחוריים, אם לא בהיות בתוכם מוחין ראשונים דגדלות, ואז צריכין לחזור אב"א.