תוכן

כד) אמנם תכף אחר החרבן, חזרה הנוקבא להתתקן בבחי׳ ג׳, ונעשה פרצוף של י״ס אב״א, מהחזה ולמטה. ואף כי גם אז היו מאירין בה ה״ר של ז״א. וכל זה בחול, כי בשבת היתה פב״פ בבחי׳ ו'. נמצא, כי בעת חרבן בית ראשון, באותו גלות של ע׳ שנה דבבל, היתה הנוק׳ ממש, כמו שהיתה ביציאת מצרים, ודור המדבר. וזש״ה המדבר הייתי לישראל וגו'. ומה שהיה אז בחינת גאולת מצרים, נחשב עתה לגלות. לפי שבתחילה בגלות מצרים, היתה גלות גמור, שאפי׳ בהיותה אב״א בימי החול, לא היו אור ה״ר שלו מאירין בה. ולכן כאשר נתוסף הארת ה״ר, נחשב לגאולה. אבל עתה, שבזמן בית ראשון, אפילו בימי החול היו פב״פ, וקומתן שוה, ואח״כ כשחזר לבחי׳ ג׳ דאב״א, אע״פ שאור הה״ר מאירין בה, נחשב לגלות גמור.