תוכן

יג) וזהו ענין מ״ש בזוהר דינין דדכורא תקיפין ברישא, ונייחין בסיפא, כי כל דיני הז״א, הם בנה״י שלו. וכאשר הם מתפשטין בנוקבא, ונעשין בה מוחין, אז נייחין שם בסופם, שחזרו להיות בחי׳ מוחין. אמנם כאשר הוא בנחי׳ הנ״ל, שנכללין ז״ת שבה, בג״ר שבה, בריש נה״י שלו, אז הם דינין תקיפין בסופם. וע״כ וה׳ המטיר גפרית ואש, שהם דינין תקיפין, מן השמים, לפי שאז הז״א אינו רחמים, אלא דין. ואם הוא נקרא רחמים, הוא, כאשר נה״י שלו, נעשין מוחין ברישא דנוקבא.