תוכן

א) ונחזור לענין, כי כבר ביארנו מציאת המ"ב, שיורד מהחיך לגרון, בזווג פה העליון של א"א, להוציא זו"ן. והנה אותיות גיכ"ק הם בחיך, והם רומזים אל הג' יה"ו, העולין חק"ל, כי גיכ"ק עם הד' אותיות, ועם המלה, הכל גימטריא חק"ל. והרי כאן טפת מ"ד, שעולה מ"ב. וכבר ידעת, שאין טפה יורדת מלמעלה, שאין טפיים עולה מלמטה (למעלה) כנגדה, והם סוד מ"נ של הגרון. והענין, כי כבר ידעת כי מגרון א"א, נעשה כתר לראש או"א, והגרון כבר ידעת שהוא בינה דא"א, והנה הוא מוכרח שיהיו ב' בחי': א' לאבא, ואחד לאימא, ושניהן ב' שמות של אהי"ה, המורים על היותן מבינה דא"א. וז"ס אהי"ה אשר אהי"ה, כי כל מה שאמר הקב"ה למשה, הוא שהודיעו ענין יצירה דז"א, מתחלתו ועד סופה. כמבואר בזוהר ויקרא די"א, וזהו הענין, כי האהי"ה הא' בסוד אבא, ואהי"ה הב' בסוד אמא, ואשר (הם) אותיות ראש, באמצע ב' שמות אהי"ה, להורות, כי גרון זה, נעשה ראש לב' אהי"ה הנ"ל, שהוא או"א, ולכן הושם מלת אשר באמצע הב' אהי"ה, כי אשר אותיות ראש.