תוכן

ב) והנה נת"ל, כי גם בזווג זה התחתון של רביצת האם על האפרוחים, יש בו ב' אופנים: או בהחלבשותן תוך ז"א עצמו, כנודע שהנה"י שלה, נעשין מוחין אליו. או בהתלבשותן בנוקבא. והענין הוא, כי זווג או"א הוא לעולם, כדי לתת מוחין לזו"נ, כפי מה שהם, או דיניקה, או דגדלות. ואמנם עתה אנו מדברים ביניקה, כי הנה בעת נתינת המוחין, אז נקרא זו"נ, הוי"ה אלקים, הוא הוי"ה, והיא אלקים. (והנה) בהיותן בסוד אב"א, אז הז"א לבדו נקרא הוי"ה אלהים, כי תחלה נותנין לו לבדו, ואחר כך ממנו נמשכין אליה. וכשהם פב"פ, אז נמשכין אל שניהן ביחד, (ואז הם סוד) יחוד הוי"ה אלהים. הנזכר בכ"מ.