חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת
החיפוש לפי כותרת תמיד מדויק ולא מורפולוגי

אות ה

תוכן

ה) ודע, כי י"ס אלו, של אורות האזנים, כל זמן שהם נמשכין עד גבול החוטם, אז יחידה בפ"ע. אבל כשנמשך מגבול החוטם ולמטה, כמ"ש, עד שבולת הזקן, אזי מתלבש אור האזן, בתוך אור החוטם, ונעשה (אליו ל"ג) בחי' (פנימיות ל"ג) נשמה פנימית אליו. וכן אור החוטם, כשנמשך מגבול הפה, אז מתלבש באור הפה, ונעשה החוטם בחי' נשמה ופנימיות אל אור הפה.