תוכן

ג) אמנם דע, כי טבע של הבל היוצא מפה וחוטם וכיוצא, דרכו להמשיך באורך לחוץ בכח, ואחר שהוא יוצא בקילוח, אח"כ מתפרש לצדדין, כנודע בחוש הראות, ובודאי, (כי) אע"פ שהכל הוא הבל א', עכ"ז יש (קצת ל"ג) חילוק, בין קצת ההבל אשר הוא נגד הפה עצמו, או החוטם, אל שאר ההבלים המתפשטים לצדדין. וטעם שההבל שהיא נגד הפה ממש, הנה הוא דבק במקורו קשר אמיץ, (דבוק קשור ואמיץ ל"ג) ותמיד מגיע השפע אליו. וזהו הנזכר בס"ה, דא"ס מטי ולא מטי, כי הוא תמיד נדבק בא"ס, ע"י אותו קילוח ההבל היוצא מפה בחוזק, ומכה תמיד, וזה קצת ההבל נקרא פנימי, ושאר ההבל המתפשט נקרא חיצון. נמצא כי הבל (זה הבל) היותר קרוב למוצא הפה וחוטם, נקרא פנימי. והיותר רחוק נקרא חיצון. נמצא, כי הבל זה הראשון הוא עצמות האור הא"ס ממש, המתפשט לחוץ, ואפי' הבל המתפשט לצדדין, אשר נקרא חיצון, גם הוא מההתפשטות עצמו, רק שאינו דומה לראשון, שהוא יותר פנימי. עם שהכל הוא הבל א', וענין זה הוא בג' הבלים הנ"ל.