תוכן

טו) והענין הוא, במה שנחקור על מה נבקע הבשר שבסופי האצבעות. אבל הענין הוא, כי האורות מטבעם לצאת ולהאיר, ולהיות השפע הולך ומתרבה, ומתפשט למטה, כטבע מים הנובעים ויוצאין מן המקור, והנה הם חתומים וסתומים בפנים, ורוצים לצאת לחוץ, ואינם יכולין, ולכן בוקעים בקצוות האצבעות, ויוצאין לחוץ. אלא שאינם פתוחות רחבות, אלא צרות ודקות, ואז בהמשכם לחוץ, נדבקים בהם שרשי הקליפות, שהם הצפרנים כנ״ל, ויונקים משם, בין בצפרני הידים, ובין בצפרני הרגלים, כי שניהן בחי׳ קצוות, אשר משם יניקת החיצונים כנ״ל.