תוכן

יא) והנה הצפורנים עצמן אינם בחי׳ קליפות ממש ח״ו, וכמ״ש בזוהר ויקהל דרי"ח, דלבושין קדמאין דאתלבש בהו אדם בגנתא דעדן, הוי מאינון לבושין, מאינון רתיכין דאיקרון אחוריים, ואינון לבושין דאיקרון לבושי טופרא וכו׳. ופי׳ הענין, כי אם הצפרנים היו ח״ו טומאה וקליפה, מה היה מועיל הנטילה, והרי לעולם הטומאה דבוקה באדם. אמנם הצפרנים, הם מלבוש טהור וזך, אלא שהוא קשה בטבעו, והוא מ״ש פ׳ תרומה דקמ״א, בשעתא דאתחריב בי מקדשא, לא אתחרב אלא מההוא סט״א בשעתא דאסתים למוחא כו', ובגין דעמא קדישא לא הוו תמן, חפיא על ההוא פתיחא, חופאה קלישא דפרוכתא קלישאה, לנטרא ההוא אתר, דלא יסתים ליה ההוא קליפה תקיפא, ואחיד בכל סטרין. באופן, כי צפרנים הם הלבוש הקשה, שניתן שם בראשי אצבעותיו ובקצוותן, כדי שלא ינקו החצונים הנקרא קליפה תקיפא משם, כי בהיות שם קליפה הקלושה שהם הצפרנים, שהם קשה מאד, א״א אל החיצונים לינק משם, והצפרנים עומדין על קצוי פתחי סיומי האצבעות, למגן ולמחסה מן הקליפות החצונים, שלא ינקו יותר מן הצורך שלהם, כי בהכרח משם מקום יניקתן, אלא הכוונה הוא כדי שלא ינקו יותר מדאי.