תוכן

לה) י״ד, תחילה היתה הנקבה דבוקה באחוריו, יען הכלים שלה עדיין קטנים בבחינת עיבור. ואח״כ נתפשט בבחינת יניקה. ואח״כ בבחינת גדלות. וכל זמן זה, הנפש שלה, או הרוח, או הנשמה, היה נמשך לה מתוך פנימותו, ויוצא לה לחוץ דרך איבריו, וע״כ הוכרחה להתדבק שם, שרוחניות העובר מתוך מחיצותיו, ומחיצותיה מתדבקים אותם שם, ונעשים גוף אחד, וכשנכנס הרוחניות שלה היתה (היא) אחוריו, והוא לבדו מלביש נה״י דאמא, ונמצא אמא ז״א ונוקבא, זה תוך זה, בסוד נר״ן. ואחר כך ננסרה, ומסתלק הרוחניות שלה מתוך ז״א, ועי״ז אין התדבקות כנ״ל ונפרדין, ואז נהפכין פב״פ, והם שוין, ושניהן ביחד מלבישין לאו״א, ולנ״ה דא״א, דהיינו ז"א מלביש לאבא, ואבא מלביש לנצח דא"א. והיא מלבשת לאמא, ואמא מלבשת את הוד דא״א.