תוכן

יט) ותחלה נבאר כל פרטים שיש בזמן הא', שהוא זמן קטנה, ופרטיו הם כך, אע"פ שיש בכל פרט מהם פרטים אחרים, יותר בפרטות. ונתחיל לבאר ענינו, (הנה בעת צאת המלכים, יצאו ג״ר, שהם: א״א, ואו״א, שלימים בי״ס, אך היו מבחי׳ ב״ן לבד, שהוא בחי׳ נפש, וגם הכלים לכל א׳, אך לא היו מתוקנים בבחי׳ פרצוף, כיון שלא בא עדיין שם מ״ה החדש. והז״א בבחי׳ ו״ק לבד דב״ן, עצמות וכלים, ובלי תיקון פרצוף. ונוקבא יוצאת בבחי׳ ספי׳ א' לבד, עצמות וכלים, משם ב״ן. ובעת התיקון, עתיק, א״א, ואו״א, נתוסף בהם תיקון בשם ב״ן שלהם, שנעשה פרצוף שלם. ומשם מ״ה, כל הי״ס. וז״א נתוסף בו ג״ר דשם ב״ן, עצמות וכלים. ומשם מ״ה, כל הי״ס עצמות וכלים. ונוקבא ניתוסף בה ט״ס משם ב״ן, עצמות וכלים. ומשם מ״ה הי״ס, עצמות וכלים. ובזה תבין, איך בכל פרצוף מהה׳ פרצופים, יש בהם בחי׳ מ״ה וב״ן, בין בזכרים, בין בנקבות. והם בחי' רוח ונפש של אותו פרצוף. גם תמצא, כי בעת הפגם מסתלקים מז״א ג״ר דב״ן, הנקרא גדלות. וגם כל הי״ס דמ״ה שבו. ומנוקבא מסתלקין ט״ס ראשונים דב״ן, וי״ס דמ״ה).