תוכן

טז) ט׳ הנה מצינו, שהמלכות נקראת נקבה. טעם הענין הוא, כמ״ש באדרא קמ״א, תנא מתפשט האי ת״ת מטבורא דלבא, ונקיב ואעבר בגיסא אחרא, ותקין פרצוף דנוקבא עד טבורא, ומטבורא שארי, ובטבורא שלים. כי אורות דמלכות רחל, נתנם לה ע״י בעלה ז״א, בן בכור שנוטל פי שנים, חלקו וחלקה. ואח״כ נקיב בחזה שלו, ומשם דרך הנקב ההוא, יוצאין אורות שלה לאחורי ז״א, כי שם עומדת היא, כמ״ש אחור וקדם צרתני. ואז נגדלת שם, ונתקנת כל פרצופה. ונודע כי המלכות היא ה׳ אחרונה שבשם הוי״ה, ועי״כ נקרא נקבה, ר״ל: נקב, ה׳. כי על ידי הנקב הנ״ל, נבנית המלכות שהיא ה׳ אחרונה, ונעשית על ידו נקבה.