תוכן

ד) ותחילה נבאר סוד אלפא ביתא דא״ט ב״ח ג״ז ד״ו כו', כי הלא הוא מדבר בסוד המקיפין הנ״ל. כי הנה א״ט הוא בכתר, ורומז, כי הכתר הוא אות א׳ דא״ט. לרמוז כי לו לבדו יש לו מקיף א׳ בפ״ע. והט׳ אשר תחתיו הם נפרדין ממנו, ואינם בכלל המקיף הנ״ל אשר לו. וזהו ענין א״ט: א׳ לבד, וט׳ לבדה. וכעד״ז אותיות ב״ח הם בחכמה, כי החכמה שהוא ב׳, יש לו מקיף א׳ לבדו, ושאר הח׳ ספירות שתחתיו הם נפרדין ממנו, וזהו ב״ח. ג״ז הוא בבינה, כי בינה שהיא ג נפרדת מן הז׳ אשר המה תחתיה, וזהו ג״ז. אמנם הז״ת כולם קשורים ביחד זו בזו, ואין החסד נפרד מז״ת במקיף בפ״ע. אמנם הראשון של חסד, הוא המקיף את הז׳ ביחד בלי פירוד, ומקשר אותם יחד. ונמצא, כי המקיף של חסד שהוא ראשון מז״ת, מקיף לכולם ביחד, וכולם נכללים בו, וז״ס ראשית הג״ז הניתן לכהן, כי מן ג׳ שהוא בינה, יוצא או״מ א׳ אל כל הז״ת, שזה אותיות ג״ז, כ״ז ניתן לכהן שהוא החסד, כדי שכל המקיף של הז׳, היוצאין מן הג׳ אשר זהו ביאור אותיות ג״ז, יהיו כולן נכללין בחסד שהוא הכהן.