תוכן

טו) ונחזור לענין, כי בהיות זו"ן בסוד נפש לבד, הוצרכו להיות שם בסוד עיבור במעי האם, שלא יאחזו בהם זרים. ואפי' שם, עומדים אב"א. ובצאתם, בזמן שבא להם הרוח, בזמן היניקה, ואז האם רובצת עליהם בסוד על גוזליו ירחף, ועכ"ז הם אב"א. ואח"כ בגדלות, בא להם הנשמה דגדלות, והם מוחין מצד אמא, ועדיין חסר להם המוחין מצד אבא, שהוא חכמה, הנקרא חיה, להכנס בהם. אבל עכ"ז (כבר) הם פב"פ, ומזדווגים. ועדיין הוא חסרון. אמנם אח"כ בבוא להם גם החיה ויחידה, ואח"כ מקיף חיה, ואח"כ מקיף יחידה, אז הם שלימים. ואין זה אלא בעלותם בדיקנא דא"א, ודי בזה. (נ"א אח"כ יבא להם גם החיה ויחידה פנימי, ומקיף חיה, ואח"כ מקיף יחידה, ואז הם שלמים. ואין זה וכו').