תוכן

ד) מ״ק, ענין עיבור זו"ן, דע כי בעת עיבור זו״ן באמא עלאה, אז היה ז"א בבחי׳ ו״ק לבד. ונקבה בבחי׳ נקודה א׳, כלולה מי׳, שהוא בחי׳ מלכות שבה בלבד. ואז ע״י העיבור ויניקה ומוחין, נתגדל בחי׳ ז״א, עד שנשלם לי"ס כנודע. ואמנם גידול המלכות אינה, אלא ע״י אמצעית ז״א עצמו, כי אמא עלאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו כח עוד גידול להמלכות. ואח״כ יצאה בחי׳ גידול זה של המלכות לחוץ, באמצעות ת״ת. ואז נגדלת המלכות גם כן, עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי״ס שלימות שבה. וא״כ מוכרח הוא, שכל זמן שעדיין לא נתגדל המלכות, שאותן הט״ס עליונים, שחסרים מנוקבא, יהיו כלולין בז״א בט״ס שבו, כנודע שאין בו רק עד היסוד, ונוקבא משלימתו לי׳. ואז הם י״ט ספירות, ט׳ שלו, וי׳ שלה, ונקרא עשירית, כיון שהיא עשירית אליו, ונשלם הוא בי״ס עמה. וגם היא יש בה י״ס.