תוכן
ה)
והנה, כאשר רצה המאציל העליון, להוציא בחי' הכלים ההיא, הנקרא עקודים, מה עשה, המשיך האור שלו למטה, עד מציאות סיום שיעור, הראוי להיות נעשה ממנו בחי' עקודים, שהוא עד הטבור. ואחר שהמשיכו, חזר ונסתלק האור ההוא למעלה במקורו בפה.
ונודע הוא, כי האור העליון, כשהוא מתפשט, וחוזר ונעלם, מניח רושם חותם למטה בהכרח. והנה אותו האור, שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור עליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה, בלתי אור עליון ההוא, (הנסתלק) ואז ע"י התרחקו ממנו אור עליון, אז נעשה אותו (נ"א באותו) אור הנשאר, ונתהווה בחינת כלי. כי סיבת התפשטות האור והסתלקותו אח"כ, גרם להעשות מציאות כלי.
