תוכן

ג) וזה העתיק, נעשה נשמה לא"א, שהוא כתר דאצילות, וגם הוא מתפשט בט"ס אחרות דאצי', ואור א"ס תוך (א"ק דא"ק) תוך העתיק, וא"א מלביש לז"ת לזה העתיק. וחו"ב דאצילות מלבישים לא"א. הז"ת שלו לבדו, (בהתפשטותם בז"א) על דרך הנ"ל, ונקרא או"א. וז"א הוא ו"ס דאצילות, מלביש לאו"א את ז"ת שלהן. וכל קצה הוא צורת ו', הם ו"ק, ופ"ו גימ' אל"ה. ובהם מתלבש הבינה, הנקרא מ"י, ונעשה אלהים, מ"י בר"א אל"ה. ונוקבא דז"א, הוא המלכות דאצילות, מלבשת להז"א ז"ת שלו, בסוד נקבה תסובב גבר. ובעת הזווג שוה היא אליו, פב"פ. ודי בזה.