תוכן

ו) ובזה נבא אל כוונתינו, בענין שאר האורות היוצאין מן הז״א כנ״ל, כי הנה להיות יסוד דאבא המוציא את יעקב, הוא ברחוק מן ז״א, ואינם מתדבקים יחד, עם היותן בחי׳ פנים דז״א נגד אחוריו של יעקב, ורחוקים זה מזה, א״כ מוכרח היא, שבאמצע שניהם, באותו אויר וחלל שביניהם, יאירו שם הארה כל שהוא, ואחר כך יאירו גם ביעקב עיקר הארה האמיתית, כי הארה בצאתה מז״א, מוכרח הוא שתכף בצאתה, מאירה שם בסמוך ממש אל הז״א, ואפילו אם אח״כ תתרחק ותאיר ביעקב, לא מפני זה תתבטל אותה הארה ראשונה, אם כן מוכרח הוא שיש בחינת הארה א׳ מפסקת בין פני ז״א אל אחורי יעקב.