תוכן

יד) עוד טעם ב', לפי שנודע, כי הז' נקודות תחתונים, הם ז' מלכים שמתו, אבל הראשונים לא מתו. ונודע, כי בחי' המיתה, היא שבירת הכלי. לכן הז' נקודות אחרות נשארו בלא כלי, רק אור לבדו, שהוא בחי' הנקודות. אבל הראשונים שלא מתו, ונשאר (נ"א נשארו) עם הכלים שלהם, הנה האורות נעלמים ומתלבשים תוך הכלים, ונקרא ע"ש הכלים, שהם הכ"ב אותיות הרמוזין בקמץ ופתח כנז'. והנה הקמץ מורה על הכתר כנודע, והכתר הוא טעמים, והפתח מורה על החכמה, והם הנקודות. ולכן נקראים ב' נקודות אלו, קמץ ופתח, כי הם מורים על ענין הנ"ל. והוא, שכל זמן שעדיין לא יצאו רק הטעמים דס"ג, שהם בחי' אורות אח"פ, עדיין היו האורות סתומים וקמוצים. וכשבאו בחי' הנקודות, שהם חכמה, שהוא פתח, והוא בחי' העין, כנ"ל, אז הם נפתחו בפתיחו דעיינין, כנזכר בתיקונים. וזהו ענין נקודות פתח, אבל בתחלה (היו) בבחי' הטעמים שהם כתר, הוא קמץ, כי האורות היו קמוצים וסתומים.