תוכן

ג) והנה כבר ביארנו, כי בשם ס"ג יש טנת"א, והטעמים נחלקים לג' חלוקות, שהם אח"פ. ואמנם הנקודות, הם בחי' אורות, הנמשכים מן העינים שלו. והענין הוא, כי הנה ההבל היוצא מנקבי אזנים, הוא הבל מועט, כי אם יניח אדם אצבע על נקב האזן, ויסתום אותו בחוזק, ירגיש קול הברה בתוכו, וזה מחמת תנועת ההבל שבתוכו, שרוצה לצאת לחוץ, ואינו יכול, אמנם בהסיר האצבע אינו נרגש. והנה מן ההבל הזה, יצאו י"ס מבחינת האזנים, כמבואר למעלה. ואח"כ בחוטם, יש הבל יותר מורגש, ויצאו בחי' י"ס של חוטם, כנ"ל. ואח"כ בפה, יש הבל יותר נרגש מכולם, לפי שכל מה שהאור יורד למטה, הוא ניכר ונרגש יותר, ומתגלה שם. ומשם יצאו הי' דעקודים, ואלו השלשה מקומות הם בחינת הטעמים דס"ג.