תוכן

ד) והנה זה הזווג הב', נחלק לב' אופנים: הא', כאשר אמא מתלבשת בז"א לבד. והב', כאשר אמא מתלבשת במלכות עצמה, נוקבא דז"א, ושניהן נקרא זווג אחד. והנה ההפרש שיש בין הזווגים הנ"ל הוא, כי בזווג (הא') הנ"ל, שהוא בהיותן למעלה שוין בקומתן, זהו עיקר הזווג שלהם האמיתי, אבל זווג הב', נקרא זווג לפרקים של מקרה, והוא כאשר גברו עונות של התחתונים, ואין בהם כח לקבל השפעה העליונה, אז צריכה האם העליונה למעט אורה, כדי שנוכל (שיוכלו) לקבלו, ואז יורדת למטה, להיותה רובצת על בניה, כדרך העוף והנשר, המתרחפת על בניה, שלא יטרפוה עופות נכרים, ורובצת עליהם לשומרם, ואז הוא בזמן שהבנים צריכין לאמם, שזה מורה חולשה שבהם, עד שצריכין שאמא תרביץ עליהן לשומרן, ואותו הזווג הנעשה אז, נקרא זווג לפעמים של מקרה.