תוכן

יב) וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי, בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן, כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב׳ קצוות, אם לא היה דבר ממוצע ביניהן, ומחברם, ויהיה בחי' קרובה אל המאציל, וקרובה אל הנאצל, והנה בחי׳ זו הוא כתר, הנקרא תהו, כי אין בו שום יסוד, כי ע״כ אינו נרמז בשם הוי״ה כלל, רק בקוצו של יו"ד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ״ל, והוא, כי הנה כתר, הוא [או"פ ל'], דוגמת החומר הקודם, הנקרא היול״י, שיש בו שורש כל הד׳ יסודות בכח, ולא בפועל. ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים שאין בו צורה כלל, ועכ״ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ויש בו כח הד׳ צורות, נמצא כי אפשר לקוראו א״ס ומאציל, כמו שהוא דעת קצת המקובלים, שהא״ס הוא הכתר. ואפשר לקוראו בשם נאצל, כי ודאי א״ס גדול ממנו. וע״כ הזהירו בו חכמים, במופלא ממך אל תדרוש.