תוכן

י) כלל העולה, כי הצורה הוא העיקר הנקרא אדם, והיא יחידה חיה נר״ן. והצלם גם הוא נחלק לה׳ בחי׳ כנגדן, והוא לבוש הצורה. ולעולם הצורה הזו, אינה יכולה לעמוד בלתי צלם זה, והצלם הזה הוא יצה״ט ויצה״ר, והם המלאכים שבאדם עצמו, ואינו האדם עצמו, והוא הבל דגרמי, המתלבש תוך הכלי שהוא הגוף. ולכן נקרא צלם, כי הוא דבר ממוצע בין הצורה והחומר, ודומה לשניהן, והוא צלם ודיוקן לשניהן.