תוכן

ט) והנה רצה להוציא גם מן מ"ה וב"ן שלו הפנימים, חיצוניותם לחוץ, ואז עלו כל בחי' ס"ג הפנימים, הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים, ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים, ואז אלו מ"ה וב"ן, הם מ"ן שלהם, אל הטעמים עצמן דס"ג, שאינם מלובשין תוך מ"ה וב"ן. והם בערך או"א אל ישסו"ת, כי כמו שלצורך עיבור זו"ן, מזדווגין או"א עלאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב ומכ"ש שנקודים תגין ואותיות דס"ג, מתחברים עמהם, וטפלים להם, ולכן אינם עולין בשם, דוגמת ישסו"ת, כנ"ל. ואז מולידין בחי' ב"ן דחיצוניות, ולבושם לחוץ. הרי נולדה הנקבה עתה תחלה.