פרט
וז״ש, ובאדם אתכלילו כתרין תתאין, דהיינו נה״י שמחזה ולמטה, בפרט וכלל. שתחילה יצאו נצח והוד, הנקראים ב׳ רגלים שהם ימין ושמאל הנקראים פרט. ואח״כ יצא הקו האמצעי המיחד אותם שהוא יסוד. וז"ש, כתרין תתאין באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, שתחילה יצא הפרט, שהם הרגלין, משום דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא, וע״כ אינם נבחנים שנתפצלו מן הגוף כמו הידים, אלא שיצאו בלי ההכללות מוקדמת של הגוף שהוא ת״ת, ואח״כ בא היסוד ומיחדם זה בזה. ונמצא הכלל אחר הפרט.