תוכן

מפרשי התורה נותנים טעם למה פרשת פרה לפני פרשת החדש. היות כי בחדש ניסן מתעורר בחירה חדשה בכל שנה שה' בוחר בעמו ישראל, כמ"ש: "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".
וענין פרה אדומה היא גזירה וחוקה וכו'. שענין טהרה הוא כמ"ש לטהר את הטמאים ולטמא את הטהורים. וי"ל איך אפשר להיות שני הפכים בנושא אחד?
והענין, ידוע שמתחילים לקיים תו"מ מתחילים בשלא לשמה וכשהאדם מקיים התו"מ בשלא לשמה יש תיקון שלא ירגיש את האמת שהוא נמצא בשלא לשמה. לכן נמצא שהם מרגישים עצמם שהם שלמים וטהורים ובזה הם יכולים להגיד מוסר גם לאחרים כפי השלימות שהם מרגישים את עצמם לשלמים ולטהורים. משא"כ כשמתחיל להכנס בעבודה דלשמה אז הגוף מתחיל להתנגד ומקבל השאלות של מי ומה כלומר בזמן שרוצה ללכת בדרך שלא עמ"נ לקבל פרס, אז הגוף מתנגד ומביא לו כל מיני שאלות שישנם בעולם, נמצא נטמא. ונשאלת השאלה מדוע הוא מרגיש עתה בזמן שרוצה לעבוד לש"ש הוא מרגיש עצמו ליותר גרוע ממה שהיה מטרם שנכנס בעבודה דלהשפיע. נמצא שהעבודה דלש"ש שהוא רוצה לעבוד למעלה מהדעת זה גרם לו שהוא נטמא וי"ל זה.
אדרבא השכל מחייב. נמצא בו בזמן שרוצה לעבוד בבחינת פרה אז מתחיל האדם להכנס לתוך הטומאה הנקרא הכרת הרע.
מי יתן טהור מטמא, כלומר מקודם האדם צריך להרגיש שהוא טמא כמו טרח מאברהם בזמן שיש טרחא כמ"ש בזה"ק תמן אית סט"א ואח"כ זוכים לבחינת חסד שנקרא אברהם היינו כלים דהשפעה.