פעמיים כי טוב
יחודא עלאה, היינו יחוד דשית תבין דק"ש שהוא בשית סטרין רברבין עלאין דאו"א, המתבאר בכתוב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אח"ד, אשר יחוד זה ממשיך האור שנברא ביום א' משית סטרין דאו"א עלאין אל ו"ק דז"א ... וזהו כי טוב הא' הנאמר ביום ג' דמעשה בראשית. ויחודא תתאה, היינו יחוד דשית תבין, דברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד, שהוא השלמת הד' דאחד, שאין לה שלימות, של כלום זולת בשית סטרין של הנוקבא דז"א ..., שזה מתבאר בכתוב ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ובכתוב תדשא הארץ דשא וגו', כי בו"ק דנוקבא נעשתה היבשה, לבחינת ארץ שמוציאה פירות, ועל היחוד הזה של ו"ק דנוקבא נאמר פעם שניה כי טוב.