תוכן

גורן פירושו מיעוט מעשים טובים, שהאדם מרגיש בחי' גרעונות עם השי"ת, לכן הוא ממעט במעשים טובים. ואח"כ הוא בא לבחי' יקב, שהוא ענין "ונוקב שם ה'" [ויקרא כ"ד ט"ז] סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחי' גבורות המשמחות, שה"ס תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכויות, ואז אפילו גורן ויקב נכנסים לקדושה.
וז"ס שעיקר בחי' סוכות הוא יצחק, אלא שכולם נכללים בו (ופסח הוא בחי' אהבה שהוא ימין). וז"ס "אברהם הוליד את יצחק" [בראשית כ"ה י"ט].
כי ענין אב ובן הוא גורם ונמשך, סיבה ומסובב, שלולי שהיתה מקודם בחי' אברהם שה"ס ימין, לא היה יכול לבוא לבחי' יצחק שה"ס שמאל, אלא שהשמאל נכלל בימין. וז"ס "כי אתה אבינו, וכו'" כי אברהם אמר "ימחו על קדושת שמך" [שבת פ"ט ע"ב]. וכמו"כ אמר יעקב, שפירושו שהעבירות ימחו על קדושת שמך. ואם ישאר כך, נמצא שיש פירצה באמצע, היינו העבירות שתהיינה בתוך כלל ישראל הם כמו פירצה בקדושה.
משא"כ יצחק אמר: "פלגא עלי ופלגא עלך", היינו חלק עבירות וחלק המצוות, ז"א ששניהם יכנסו לקדושה, וזה יכול להיות ע"י תשובה מאהבה שזדונות נעשו לו כזכויות, אז אין שום פירצה. כמ"ש "אין פרץ ואין צוחה" [תהילים קמ"ד י"ד], אלא הכל מתוקן לקדושה.
וז"ס שאמרו חז"ל [בראשית רבה פ' ס"ד ד"ה ז']: "גדול זבל ופרידותיו של יצחק מכספו וזהבו של אבימלך". זבל נקרא דבר פחות שאין לו שום ערך, היינו שהעבדות שלו היא אצלו בבחי' זבל. ואח"כ באים לידי פירוד, כיון שהוא לא מחשיב את עבודתו הוא בא לידי פירוד, וזה נקרא זבל ופרידותיו של יצחק. וכיון שיצחק תיקן את הכל בבחינת תשובה מאהבה, שזדונותיו נעשו כזכויות, אז הרווחים שבאו לו ע"י זבל ופרידותיו, הם יותר גדולים מכספו וזהבו של אבימלך. כספו פירושו כיסופין לה', וזהב פירושו זה-הב, שהוא ענין השתוקקות לתורה, היינו להשגת התורה. וכיון שיצחק תיקן את הכל, היינו שבא לתשובה מאהבה, ואז גם הזדונות נחשבו לו לזכויות, אז ממילא הוא היה עשיר גדול, כי לקיום המצות, אין יותר מתרי"ג מצוות לקיים, משא"כ לעבירות וזדונות להן אין גבול, לכן נתעשר יצחק. כמ"ש [בראשית כ"ו י"ב]: "וימצא מאה שערים", שפירושו שהיו לו מאה אחוזים בקדושה בלי שום פסולת, שגם הפסולת נתתקנה אצלו.
לכן הסכך של הסוכה נעשה מפסולת גורן ויקב. (ואפשר לומר שז"פ מה שאחז"ל מפסולת נתעשר משה). לכן עיקר סוכות הוא ע"ש יצחק, שה"ס גבורות המשמחות, וכן נבחן סוכות ע"ש משה.