תוכן

גורן היינו מיעוט מעשים, שהאדם מרגיש בחינת גרונות (גרעונות) עם השי"ת, לכן הוא ממעט במעשים טובים. ואחר כך הוא בא לבחינת יקב, שהוא ענין "ונקב שם ה'". סוכות הוא בחינת שמחה, שהיא בחינת גבורות המשמחות, שהוא סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכויות, ואז אפילו בחינת גורן ויקב נכנסים לקדושה.
וזה סוד שעיקר בחינת סוכות הוא יצחק, אלא שכולם נכללים בו (ופסח הוא בחי' אהבה, שהוא בחי' ימין). וזה סוד שאברהם הוליד את יצחק. פירוש: ענין "אב ובן" הם סוד גורם ונמשך, סיבה ומסובב. שלולי היה מקודם בחינת אברהם שהוא סוד ימין, לא היה יכול לבוא לבחינת יצחק שהוא סוד שמאל. אלא שהשמאל נכלל בימין.
וזה סוד: כי אתה אבינו וכו'. כי אברהם אמר: ימחו על קדושת שמך, וכמו כן אמר יעקב, היינו שהעבירות ימחו על קדושת השם. ואם יהיה כך, נמצא שיש פירצה באמצע, היינו העבירות שהיו בתוך כלל ישראל, הם כמו פירצה בקדושה. משא"כ יצחק אמר: פלגא עלי ופלגא עלך, היינו חלק עבירות וחלק המצוות, ז"א ששני החלקים יכנסו לקדושה. וזה בסוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו כזכיות, אז אין שום פירצה, כמ"ש "אין פרץ ואין צוחה", אלא הכל מתוקן לקדושה.
וזה סוד שאמרו חז"ל: "זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך". ענין זבל, הוא דבר פחות שאין לו שום ערך, היינו שעבדות ה' היא אצלו בבחינת זבל. ואחר כך באים לידי פירוד, שהוא ענין פרדותיו, וביצחק שתיקן הכל, אזי הרווחים מאלו הבחינות, היו יותר גדולים מכספו וזהבו [של אבימלך].
כספו, היינו הכיסופין לה'. ו"זהב", היינו זה־הב, היינו השתוקקות להשגות התורה, היינו להשגת התורה. וכיון שיצחק תיקן את כל הדברים, אפילו הזדונות נכנסו אצלו להקדושה, ממילא שהיה גדול. כי בטח מצוות אין יותר מתרי"ג, משא"כ עבירות וזדונות - אין גבול. לכן נתעשר יצחק, כמו שכתוב: וימצא מאה שערים, היינו שהיה לו מאה אחוז בקדושה, בלי שום פסולת, שגם הפסולת נתתקנה אצלו.
לכן הסכך של הסוכה נעשה מבחינת פסולת, (ואולי זה פירוש מה שאמרו חז"ל: מפסולת [לוחות] נתעשר משה). לכן עיקר סוכות, על שם יצחק שהוא סוד גבורות המשמחות, וכן נבחן סוכות על שם משה.