תוכן

א) ונבאר עתה מה היה ענין וכו׳ הנה ענין ד׳ המדרגות אב״א פב״א וכו׳ וענין ירידתם דפרצופי אצילות מערך שהיו בנקודים מכח החכמה שיצאה לחוץ מהכתר, שמזה הטעם נקרא עולם התיקון בשם ברודים, כל זה כבר נתבאר די צרכו בפנים מאירות בענף זה ומשם תדרשנו ויונעם לך. אמנם נשאר לנו לבאר סוד עיבור דז״א במעי אמו וענין תשעה חדשי העיבור, דודאי שאין סדר זמנים וחדשים למעלה, כמ״ש הרב בשער מאמרי רז״ל בראשית רבה דף מ״ה בביאורו כמ״ש בתיקונים זמנין אתקריאת נשר, וז״ל: ואין הכונה זמנין במציאות זמן ממש, כי אין למעלה שינויים חלילה כפי הזמנים, אמנם זימנין פירושו בזמן שאנו מדברים בת״ת שבה אתקריאת נשר וכו׳, עכ״ל. וא״כ איך אומר כאן שז״א משתהה במעי אמו ט׳ חדשי עיבור, וזה ודאי צריך ביאור.
ומתחלה נבאר ענין הפירודא שבחג״ת נה״י דז״א מכח שביה״כ, וענין ב׳ הרשויות רשות היחיד ורשות הרבים שהרב מאריך בהם כל כך בענף זה, גם ענין איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת. והגם שביאור הענינים הנ״ל מוקדמים כאן מאד בשעדיין חסר לנו לזה ידיעות רבי הערך שעוד לא עסקנו בהם, עכ״ז נבארם כפי הנחיצות לקשר החכמה במקום הזה.
וכבר נתבאר היטב בפמ״א כאן, ענין שינוי המקום הנוהג בירידת הקומה הנעשה בה״פ אצילות, עש״ה. אשר חצי נקודה הא׳ העליונה לקחה כל מקום כח"ב דנקודים, הכוללים שם ב' ראשים: ראש א׳ נק' כתר דנקודים וראש ב' נק' או״א עילאין דנקודים. ובאצילות, כל זה המקום לקח חצי נקודה העליונה הנק׳ רדל״א, או ראש הא׳, וכבר ידעת שמקום הרוחני יורה שיעור הקומה והמעלה, וזכור זה בהמשך הענפים הללו היטב. ולפי״ז נמצא, אשר חצי נקודה התחתונה שנק׳ כאן א״א או כתר דאצילות, יצאה לגמרי ממקום כח״ב דנקודים אל מקום ז״ת דנקודים הנק׳ דעת חג״ת נהי״מ. באופן, אשר ראש דא״א לקח מקום ספירת דעת שהוא למטה מפה דאו״א דנקודים, וז״ת שלו לקחה מקום חג״ת נהי״מ דנקודים. והנקודה הב׳ והג׳, דהיינו בחי' או״א עילאין ששימשו בנקודים במקום הכח״ב שהוא עוד למעלה מראש דא״א דאצילות, נמצאים שירדו עתה עוד למטה מפה דראשו של א״א דאצילות, כי באו במקום חג״ת דנקודים שהם עתה חג״ת דא״א. ושבע נקודות התחתונות דנקודים שהתחילו שם בפה דכח״ב, כמו הגלגלתא דא״א של עתה, נמצאות כאן בירידה גדולה, כי ירדו למטה מטבור דא״א של עתה, דהיינו למקום נה״י דא״א. וכל הירידות הללו גרמה יציאת החכמה לבר מראש דכתר, שנתחדש מכח עליית מ״ן לצורך עולם התיקון, כמ״ש בפמ״א כאן עש״ה.
וצריך שתדע שכל הירידות הללו המה רק בבחי׳ שינוי המקום בלבד, אבל לא בשינוי השם. כלומר, שמדרגות ה״פ אצילות המה ממש אותן המדרגות שהיו בעולם הנקודות אלא שירדו ממעלתם, באופן שכל אחד ואחד מה״פ דנקודים אבד חלק משיעור קומה שלו, שהכתר דאצילות שנק' א״א אבד כל בחי׳ כח״ב שלו שהיה לו בעולם הנקודים ובא מתחת הפה לקומת הדעת דשם. וחו״ב דנקודים דהיינו או״א עי׳, אבדו ג״כ הג״ר שלהם מעולם הנקודים, כי היו שם בכח״ב דנקודים ועתה ירדו למקום חג״ת דא״א, שהוא ג״כ מקום חג״ת דנקודים. וגם ז״ת דנקודים אבדו ג״כ בחי' הג״ר שלהם מעולם הנקודים, שהיו מתחילים שם למטה מפה דכח״ב, שאח״כ נתפשט לשם ג' קוי כח״ב עד החזה דת״ת, דהיינו ראש הג' דנקודים שנק' ישסו״ת, כנ״ל בענה״ק ע״ש. דע״כ נעשה בזה החג״ת דנקודים לבחי' ראש, ומחזה ולמטה לבחי' גוף וז״ת דראש הזה. נמצאים עתה כל אלו הז׳ נקודות שירדו למטה מחזה דא״א לנה״י שלו, שכן המה מקום נה״י דנקודים. והנך רואה איך גם ז״ת דנקודים אבדו בחי' הג״ר שלהם שהוא חג״ת ונשארו בבחי' גוף, דהיינו בנה״י דנקודים לבד.
וכאשר תשכיל במתבאר בענף כ״ב בפמ״א בביאור הסדר דשביה״כ, תבין זה בהרחבה יתירה. כי נתבאר שם בעשר נקודות הללו, אשר מכח האור דנה״י דא״ק שבא בהם, נתפשטו לג' ראשים ולג׳ גופין, שה״ס הסתכלות א' והסת״ב, שהג' ראשים נק': כתר, ואו״א, וישסו״ת. והגוף והסת״ב דפרצוף הכתר נק' מלך הדעת. וגוף והסת״ב דאו"א עי' נק' ג' מלכי חג״ת. וגוף והסת״ב דפרצוף ישסו״ת נק' ד' מלכים תנהי״מ עש״ה. ובזה יתבאר לך כאן בעולם הברודים באצילות, שכל אחד מהג' ראשים הללו, ירדו ונכללו במקום גופין שלהם שמלפנים, כי פרצוף הכתר ירד למקום מלך הדעת שהוא גוף הז״ת שלו, ופרצוף או״א עי' ירד למקום ג' מלכים חג״ת שהוא הז״ת שלהם. ופרצוף ז״ת שהשיגו שם פרצוף שלם מישסו״ת שמלכי דעת וחג״ת היה הראש שלהם, כי שמה נתפשטו ממש ג' קוי כח״ב מג״ר דנקודים, ירדו עתה לבחי' גוף וז״ת דישסו״ת, דהיינו במלכי תנהי״מ דנקודים. וזכור זה שידיעות הללו משמשים למפתחות נאמנים בהבנות המוחין דכלהו פרצופין דאבי״ע.
אמנם תזכור מה שנתבאר לעיל, אשר עם כל הירידות הללו לא נשתנו ה״פ אצילות בבחי' שינוי שמם רק בשינוי מקום לבד, רצוני לומר שעצמותם של ה״פ דנקודים ירדו לאצילות, וגם לקחו עמהם את כל הרשימות משיעור קומה שהיה לכל אחד מהם בעת המצאו במעלת עולם הנקודים, שמכח רשימות הללו מתפעלים בשינויים גדולים, עד שמשיגים מעלתם וקומתם בתכלית השלימות כמו שהיה להם מלפנים.
וכאשר תשכיל בבחי' ז׳ נקודות התחתונות דעולם הנקודים, שהמה הם הנקראים בכל מקום זו"ן אשר ירדו למקום תנה״י דא״א דאצילות, תמצא אשר ז״א בשש ספירותיו חג"ת נה״י, מורכב משני גופים נבדלים, כי ג' הנקודות חג״ת המה בחי' גוף וז״ת דאבא עי׳ שנק׳ פרצוף חיה, וג׳ הנקודות נה״י המה גוף וז׳ תחתונות דישסו״ת שנק׳ פרצוף של נשמה, כמ״ש היטב בפמ״א בענף כ״ב עש״ה. וזכור זה היטב, שהוא הקשר לכלהו בחי׳ עיבור יניקה מוחין דז״א.
וכבר ידעת שחג״ת הללו דז״א בעת שהיו בעולם הנקודים ולאחר ביטול מלוכתם שמצד ז״ת דאו״א עי׳, ירדו ונתפשטו להם ג׳ קוי כח״ב דנקודים, דהיינו הראש דישסו״ת כמ״ש שם. והנה בזה השיגו חג״ת הללו תיקון גדול, להיות שקבלו מדרגה של ראש וכח״ב שפירושו הוא הסת״א אשר המסך משמש בו ממטה למעלה, כמ״ש באורך בענה״ק אשר נבחן בו שבחי׳ הע״ס דאו״י קדמו למסך והאו״ח המתחבר להם.
ויש כאן הבחן גדול והוא בחי׳ האחורים דבחי״ב דע״ס של או״י, שהוא סותם ודוחה לאור ספירת החכמה דאור ישר, המכונים בדברי הרב דפנות דאמא או מסך יסוד אמא. וכבר הארכנו בביאור הסתימה הזאת דבחי״ב, שהוא מצד חוקו להמשיך אור דחסדים מן כתר. וע״כ פונה פניה לכתר ואחוריה לאור החכמה, שהוא עיקר אור העצמות דכלל הפרצוף הנמשך מא״ס ב״ה. והנה הסתימה הזאת דדופני אמא נמשכת עד מקום גילוי המ״ן והמסך שבעטרת יסוד דאמא, שאז נעשה הזווג המעלה או״ח בשפע ממטה למעלה ואז מחזרת אמא פניה אל אבא ומקבלת ממנו אור העצמות, כמ״ש היטב בענה״ק.
ויתבאר לך בזה היטב מ״ש הרב לעיל בענף כ״ג אות כ״ב וז״ל: ולכן בבא התיקון דז״א בעת תיקון פרצופו בא להיפך, כי מב״ש ת״ת ולמטה היו אורותיו והחסדים שבהם מגולין. וזהו לפי שיש להם יכולת לקבלם שלא ע״י מסך בינה וכו׳, אבל העליונים שהוא מרישא דז״א עד החזה, באו בתיקון סתומים ומלובשים עתה תוך מסך בינה, וזהו לפי שבתחילה היו מגולים וכו׳ עכ״ל ע״ש. פירוש, שבעת מלוכת חג״ת דנקודים היו האורות ההם מגולים, והיינו משום שהמה הסת״ב וגוף דאו״א עילאין. ונתבאר לעיל אשר עד פה דראש שהוא מקום הזווג דהסת״א, נמשכים דפנות דאמא הסותמים לאורות דאבא מלהאיר בראש, שנתגלה הזווג על המ״ן והמסך שבמלכות דראש שנק׳ פה, דאז אחר הופעת אור החוזר ממטה למעלה נפסקו הדפנות דאמא וחוזרת ומתיחדת באבא, ומקבלת ומעבירה אור החכמה בפרצוף כנ״ל עש״ה.
ונבחן בזה שהאו״ח העולה מפה ולמעלה, מקבל לתוכו ונעשה כמעלת אור החכמה ועצמות, להיותו מביא את אור הזה בפרצוף. גם נבחן שהאו״ח הזה מתלבש באחורים דאמא, כלומר, כי כל שבחו ומעלתו נמשכים מאחורים דאמא אלו, שמקודם הופעת האו״ח היו סותמים לאור החכמה ולא נפתחו רק מסבת הופעתו ממטה למעלה, וע״כ לוקח האחורים האלו שפתח אותם לחלקו, שמקבל משום התלבשות זו את אור החכמה באותו שיעור הקומה שהביאו לפרצוף ההוא, והבן היטב.
והנה נתבאר ענין התלבשות האו״ח העולה שנק׳ ה״ח וה״ג, איך הוא מתלבש באחורים דאמא ושב ומקבל מחמת זה בחי׳ עצמות וג״ר ממש, אע״פ שהוא רק בחי׳ אור דחסדים, וזכור זה היטב. והנה כל זה נעשה רק בראש, אשר שם עה״ס דאו״י קדמו למסך והמ"ן הנמצא למטה בפה, שעליהם נעשה הזווג המעלה או״ח בסוד זווג הא' שנק' הסת״א לצורך הראש, שנבחן בזה אשר בפה הזה כבר נפסקו דפנות דאמא, ואינם סותמים עוד על אבא לסבה שכבר נגלה האו״ח כנ״ל.
ובזה תבין אשר האורות המתפשטים מפה דראש ולמטה לצורך הסת״ב, כבר המה מגולים מן סתימת דופני אמא, ולפיכך האו״ח מהסת״ב שעל הטבור כבר אין לו אותם האחורים דאמא שיוכל להתלבש בהם כמו בראש. אמנם מקבל אור דחכמה משורשו דהיינו המסך והאו״ח העומד בפה דראש, אשר האו״ח דראש יש לו אחורים דאמא להתלבש בהם, שבסבתם מתעצם להיות אור החכמה ממש, אשר ע״כ גם האו״ח והחו״ג דגופא מקבל מהאו״ח והחו״ג שבראש אור חכמה ועצמות.
והנה נתבאר לך אשר בראש באים החו״ג מכוסים ומלובשים באחורים דאמא, משא״כ בגוף באים החו״ג מגולים, כי כבר נפסקו האחורים ההם בפה דראש, ואינם סותמים משם ואילך. וזכור זה כי תצטרך לו למקומות הרבה.
וזה אמרו אשר החג״ת דז״א בשעת מלוכתם, הגיעו אליהם האורות מגולים בלי לבוש דאחוריים דאמא, והיינו כאמור, כי כבר נפסק הלבוש הזה בפה דראשייהו דאו״א בעת הסת״א, ומאחר שהחג״ת נמשכים משם ממעלה למטה ודאי שאין להם כלל מאחוריים דאמא עילאה, כאמור.
וזה אמרו שם בענף כ״ג אות כ׳, אבל אחר שמת שליש עליון דת״ת, אשר אז נפלו שם אחוריים דאו״א, הנה כאשר יצאו שם שאר האורות היו מלובשים באלו האחורים שנפלו באצילות וכו׳, עש"ה. והיינו בהתפשטות הראש הג׳ הנק' ישסו״ת, שנמשך למקום מלכי חג״ת עד החזה, כמ״ש בפמ״א בענף כ״ב וכ״ג שנמצא פה דראשייהו דישסו״ת במקום החזה ושליש עליון דת״ת, אשר ג' קוין דכח״ב דנקודים נמשכו לשם דע״כ נעשה ראש גמור. ומאחר שהסת״א נעשה במקום החזה, ממילא נמשכים גם האחורים דאמא הסותמים לאבא עד החזה ממש, וע״כ האו״ח שעלה מחזה ולמעלה נתלבשו באחוריים דאמא, ובזה השיגו החג״ת עד החזה תיקון גדול, שנתארכו אותם הדפנות דאמא שבזמן או״א עי' היה מקום פסיקתן בפה דראש דנקודים, נמצאים עתה שנתארכו ונתפשטו עד מקום חזה דנקודים, באופן שגם האו״ח שה״ס החו״ג שעולים מחזה ולמעלה במקום החג״ת גם המה מתלבשים באחורים דאמא, שהרי נפתחו בכח הופעתם לשם ממטה למעלה, שעל ידי התלבשות זו מתעצמים החו״ג לבחי' אור החכמה, כנ״ל גבי כח״ב דנקודים והבן היטב.
וזה אמרו שם אכן בעת התיקון בא להיפך, כי מב״ש ת״ת ולמטה היו אורותיו והחסדים שבהם מגולים וכו׳, אבל העליונים שהם מרישא דז״א עד החזה באו בתיקון סתומים עכ״ל. והיינו כדאמרן, אשר חג״ת דז״א שנמשך אליהם בחי' הראש דישסו״ת באו בתיקון סתומים, דהיינו שנמשכו דפנות דאמא הסותמות לאבא, עד ש״ע דת״ת במקום החזה, דשם הוא פה דראש והסתכלות א' דישסו״ת. אמנם מב״ש דת״ת ולמטה היו אורותיו והחסדים שלהם מגולים, דהיינו כאמור, כי כבר נפסקו דפנות דיסוד אמא במקום החזה, מכח עליית אור חוזר מהמסך דהסת״א אשר שם, כנ״ל.
והנה נתבאר לך הפרש הגדול, מבין חג״ת דז״א לנה״י דז״א, אשר חג״ת דז״א כולל לז״ת מגופא דאו״א עילאין, גם אח"כ כולל לבחי׳ ראש ממש דישסו״ת, אשר החו״ג דשם העולים ממטה למעלה בחג״ת הללו יש להם אחורים דאמא להתלבש בהם ולהתהפך משום זה להתלבשות לבחי׳ אור החכמה, מה שאין כל זה בנה״י דז״א, שלהיותם בעיקרם רק בחי' ז״ת דישסו״ת, וע״כ אין להם כלל מהתפשטות האורות דאו״א עילאין, ואין צ״ל מבחי׳ ראש ותיקון אריכות הקוין כח״ב מכח האור דישסו״ת שהרי המה הגוף שלו, שהחו״ג שלהם כבר מגולים בהם כנ״ל, וע״כ נמצאו אפי' בלי שום תיקון קוים כלל, וזכור זה.
ובזה תבין סוד עיבור דז״א במעי אמו וענין שהיתו שם ט׳ חדשים, שאומר כאן הרב, שאחר שז״א עולה בסוד מ"ן לאמא עילאה צריך להשתהות שם ט׳ חדשי העיבור.
ומתחילה צריך להבין, מה ומי גרם שיעלה ז״א למ"ן לאמא עילאה. ובפרט לפי מה דכייל לן הרב בכמה מקומות, שאין התחתון יכול להתעלות למעלה ממקורו שמשם יצא ומשם מתחילה קומתו, וא״כ צריכים לתבונה רבה בענין עליית הז״א שמקומו וקומתו בתנה״י דא״א, איך אפשר לו לעלות למדרגה העליונה לבחי׳ אימא עילאה, שהוא בחג"ת דא״א.
והנה ענין זה ביאר לנו הרב בתחילת שער התיקון (בענף מ״א אות א׳), וז״ל: והנה כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים ולתקן את המלכים וכו׳ גזר והעלה מ״ן מתתא לעילא וכו׳, וכבר נתבאר לעיל, כי ז׳ אורות של המלכים דב״ן נתעלו ונתכללו ונתלבשו בג׳ קוין דחו״ב וכתר שנתפשטו עד סוף המקום הנ״ל שהם חג״ת, והנה עתה חזר התפשטות הנ״ל להאסף למעלה וחזר להיות כבראשונה, שלא היו רק ג״ר במקומן למעלה, והעלה עמהם למעלה במקומם את הז׳ אורות התחתונים, ונמצאו עתה כל הז׳ תחתונות למעלה במקום הבינה, כי היא אם הבנים, ושם היא מציאת מקום הריון ועיבור וכו׳, אמנם בחי׳ המ״ן שאמרנו לעיל הוא עצמו ענין עליית ז׳ האורות למעלה בבינה, וזכור הקדמה זו מה היא ענין העלאת מ״ן עכ״ל עש״ה.
והנך מוצא בדברי הרב, אשר טעם העליה דז׳ אורות למ״ן, הוא מסבה אשר התפשטות ג׳ הקוין כח״ב שה״ס הראש דישסו״ת שהיה בחג״ת עד החזה, חזרו להאסף במקומם הראשון לג"ר דנקודים, ומתוך שבעת היות ישסו״ת במקום חג״ת, נאספו אליה ז׳ האורות דחג״ת נהי״מ, לכן אח״כ בזמן שחזרה למקומה לג"ר, נמשכו ז׳ האורות התחתונות עמה מאליהם עש"ה.
וצריך אמנם להבין הקדמה חשובה זו היטב כמו שהזהיר אותנו הרב שם, ולזוכרה היטב בכל המקומות שנמצא מדובר בענין עליית מ"ן. וכדי להבינה צריך שתזכור היטב כל המתבאר בענין ז׳ הנקודות הללו בענה״ק. ובעיקר צריך להבין בהם אשר בשורשם האמיתי המה בחי' ז״ת תוך סוף דעתיק, כי כל עשר הנקודות המה פרצוף הראשון שיצא על המ"ן שעלה מנה״י דא״ק, שנמצאים ג״ר דנקודים בבחי' ראש הא' וז״ת בחי' תוך סוף שלו. ונמצא לפי״ז שאין כאן אלא ב' מדרגות לבד שהם ראש וגוף, כמ״ש בענף י׳. אמנם יצאו פרודות ובבחי' עיגולים לבד, אשר ע״כ קיבלו בחי' היושר ואור דזכר מיסוד א״ק, ואז נשתרשו ז' הנקודות בג' בחי' גופים, מתחילה בבחי' גוף דכתר דהיינו בזמן מלוכת הדעת, שנבחן אז אשר הראש דנקודים שנק' כח״ב, הוא כולו בחי' כתר להיות קומתו עד הכתר, וז״ת דנקודים כולם המה בחי' תוך סוף שלו ונק׳ בכללם דעת, כמ״ש בענף כ״ב בפמ״א. והנה לפי״ז עדיין כל הז״ת המה מדרגה אחת דהיינו גוף דכתר, וזהו שורש הא' שנשתרש בז״ת דנקודים.
שורש הב' הוא ביציאת ראש הב' דנקודים שנקרא או״א עי׳, ואז מלכו ג' מלכי חג״ת, ונמצאים אז הז״ת כולם בבחי' גוף דאו״א ונעשו למדרגה שלישית, כי יצאו מבחי' מדרגה ב׳, שמקודם זה היו מדרגה ב' לכתר ועתה מדרגה ב' לאו״א ומדרגה ג' לכתר.
שורש ג' הוא ביציאת הראש דישסו״ת, שאז מלכו תפארת נהי״מ דנקודים, שנעשה בהם מדרגה רביעית, ויצאו ג״כ ממדרגה ג'. שמתחילה היו מדרגה ג' לכתר ומדרגה ב' לאו״א, ועתה נעשו מדרגה ד' לכתר ומדרגה ג' לאו״א עילאין ומדרגה ב' לישסו״ת, דהיינו בחי' גוף לישסו״ת והבן היטב.
ובזה תבין ענין עליות ז' אורות לישסו"ת, כי ביציאת הראש דישסו"ת שבא למקום חג״ת דנקודים, נמצאת מדרגתה שוה למדרגת ז״ת דנקודים, כמש״כ במבו״ש ש״ו ח״ב פ״א שברדת העליון למקום התחתון נעשה כתחתון ממש, וכן להיפך עש״ה ובדף קנ״ו בפמ״ס אות ה׳ עש״ה. ולפי״ז פשוט הוא שאחר שביה״כ דתנהי״מ דנקודים, יכלו האורות לבא לבחי' ראש דישסו״ת העומד בחג״ת דנקודים, להיות שמקודם זה היו גם תנהי״מ דנקודים במדרגת חג״ת כנ״ל בשורש הא'.
והנה אחר כך כשישסו״ת חזר לבחי' ג״ר דנקודים ואו״א עי׳, נמצא ממילא שהעלה עמו ג״כ את ז' התחתונות שכבר היו כלולים בו מעת היותו במקום חג״ת. ובזה תבין שכל ענין העלאת מ"ן תלוי כולו בסיבת יציאת אימא עילאה לבחי׳ ראש הג' הנקרא ישסו״ת, שבזה נמצא שמתפשטת בבחי' ג' קוי כח״ב למקום חג״ת, אשר עי״ז משתוית עם הז״ת והמה יכולים לעלות אליה ולהתכלל בה, ואז חוזרת הישסו״ת שה״ס אמא עילאה לקדמותה לבחי' ג״ר, וממילא נמשכים עמה הז״ת אשר כבר נתכללה בהם מעת היותה במקומם. והנה נתבאר סוד עליית מ"ן כהלכתו, וזכור זה.
ובזה תבין ג״כ סוד העיבור בתשעה חדשים, כי נתבאר שבשיבת אימא עילאה להיות בקומה שוה עם אבא עילאה דהיינו במקום ג״ר, אז מעלית עמה הז״ת בבחי' מ"ן, ואז מזדווגת בע״ס דיושר מאבא עילאה שנק' מיין דוכרין, שבזה מתתקנים הז״ת בסוד ג' הקוין דכח״ב, שפירושו כמ״ש לעיל, אשר החו״ג העולים מהמ"ן שה״ס המסך המעלה או״ח שנק' חו״ג כנ״ל, הנה המה מתלבשים באחוריים דאמא, שבזה שבים המה לבחי׳ אור החכמה, כמ״ש לעיל באורך. אשר בע״ס דראש נמצאים דפנות דיסוד אמא הסותמים לאור החכמה, והמה נפתחים רק ע״י מ״ן המעלה או״ח, ומשום זה קונה האור חוזר וחו״ג אלו בחי׳ אור החכמה ממש, כי נבחן שרק המה הם הממשיכים אור החכמה בפרצוף ולא זולתם. וזהו שנק' התלבשות החו"ג באחורים דאמא. ומתוך שהמ"ן דזווג או״א עי׳ המה בחי׳ הז"ת שעלו ביסוד אמא עי׳, ממילא נמצא אשר הז״ת בעצמם מתלבשים באותם האחורים דאמא ושבים לבחי׳ אור החכמה שנק׳ אור החיה.
וזה אמרו בשער התיקון כאשר עלה ברצון המאציל להחיות המתים וכו' גזר והעלה מ״ן וכו׳ עש"ה. דהיינו שע״י הזווג הנעשה על ידיהם באו״א עי׳ נמצאים הז״ת ששבים לבחי׳ חיה ואור החכמה, דהיינו ע״י התלבשות באחורים דאמא, וממילא המה יכולים להעלות הכלים שלהם מבי״ע שהיו בבחי׳ מיתה, דהיינו בפירודא מאור החיה שה״ס אור החכמה, שעתה קמו לתחיה כי חזרו והשיגו אורות דחיה.
אמנם כל זה התיקון החדש ותחיית המתים הנ״ל, לא הגיע רק לבחי׳ חג״ת דנקודים לבד ולא כלל לבחי׳ נהי״מ דנקודים. כי כבר ידעת, שכל הז"ת נבחנים לבחי׳ חג״ת מצד היותם בחי' גוף והסת״ב דאו״א עי׳, וא״כ מאחר שכל הזווג הנעשה בסבת עלייתם למ"ן היה בבחי׳ או״א עי׳ וג"ר, א״כ לא נמשך התיקון אלא לבחי׳ הגוף דאו״א עי' שנק' חג״ת, משא״כ לנהי״מ שהמה הגוף המתפשט מראש הג' דישסו״ת שהוא כבר נתבטל ונאסף בחזרה לג"ר לבחי' אמא עילאה, וממילא נמצא שהגוף שנשתרש בז״ת דנקודים מבחי׳ ראש הג' עדיין אינו מקבל בזה שום אור התחיה שה״ס תיקון קוין. ובזה תבין רמז הרב בשער הכללים פ״ד עה״כ ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ר״ת יתו״ם. כי יוסף ה״ס נה״י דז״א, אשר אחר דישסו״ת חזר ונעשה פרצוף אחד עם או״א עילאין נשאר יתום מאמו, שה״ס ישסו״ת שנתבטל כנ״ל.
והנה לבאר איך נתקנו שם נה״י דנקודים חסר לנו ידיעות שעדיין לא דברנו מהם, אמנם כדי להמשיך ביאור דברי הרב נפרשם לפי הצורך במקום הזה. והענין כמ״ש לעיל בטעם עליית ז׳ האורות לראש הג', שעמדנו שם, דזה יצדק רק באורות דחג״ת מאחר שראש דישסו״ת נמצא במקומם, אבל איך עלו לשם אורות דנה״י דנקודים. ולפיכך ביארנו אשר חג״ת נה״י המה מדרגה אחת, מכח שהם ז״ת דעתיק ומדרגה ב׳ לכתר, שמטעם זה יכולים הנה״י לבא בדרך עליה לחג״ת. והנה מזה הטעם נמשכים ג״כ עם הישסו״ת ועולים לבחי׳ מ"ן לאו״א עילאין, אמנם עכ״ז נמצאים בהכרח בפרודא, כי מצד שורשם הראשון שהם ז״ת דעתיק היו בפירודא זה מזה ולפיכך אנו מבחינים שכל אחד מנהי״מ הנפרדין האלו, דהיינו הבאים מגופא דישסו״ת, צריך להתחדש ולהתקשר בגופא דאבא שנק' חג״ת. כלומר, בג' התפשטות קוי כח"ב שכבר השיגו חג״ת הללו, דע״כ יש בהם ג׳ בחינות: ימין שמאל אמצע, כמ״ש בענה״ק. וזהו שמכונה חודש, כלומר, בחי' חידוש גמור של מדרגה חדשה, כי נהי״מ המה מדרגה רביעית לכתר, שבמצב הזה אינם ראויים לאור החיה כלל, אלא מתוך הקשר שהמה נקשרים בחג״ת שהמה מדרגה ג׳ לכתר, וא״כ נתחדש כל אחד ואחד מד' המלכים דנהי״מ בחידוש מדרגה, שהשיגו מדרגה הג' כאמור.
ונבחן כאן ט' בחי' של חידוש: כי הנצח, מקבל בחי' הקשר דג' קוין חג״ת, ומכונה ג' חדשים. וכן ההוד, מקבל בחי' הקשר דג' קוין חג״ת, שמכונה ג' חדשים שניים, וכן היסוד מקבל בחי' הקשר דג' קוין חג״ת שהם ג' חדשים שלישים, שעולה ביחד ט' חדשים. וזהו לצורך ז״א עצמו, שכולל בעצמו ב' הגופים: חג״ת נה״י כנודע, אמנם לצורך המלכות שהיא נוק' דז״א, נבחנת גם היא שמקבלת בחי' הקשר דג' קוי חג״ת, שהמה ג' חדשים רביעיים. וז״ס עיבור של י״ב חודש, כנודע שמעשה היה ברבה תוספאה, ואכשיר עיבור של י״ב חודש.
והנך רואה, אשר כל בחי' ובחי' מנהי״מ צריכים להתקשר ולהתחדש בכל ג' קוין חג״ת, כדי לקבל מדרגתם ויתאחדו עמהם לאחד ממש, ולהתחדשות זו צריכים לזווגים הרבה דאו״א עי׳, אשר כל זווג יש לו יחס אחר בענין תיקון הנפרדים הנ"ל, וזהו מכונה בשם שהיית זמן והריון, כלומר שלא נתקנו תיכף בפעם הראשונה ובזווג ראשון בעת שעלו למ"ן, אלא שצריכים עוד לזווגים הרבה כאמור.
ואחר שנתקשרו ונתיחדו היטב עם החג״ת, אז נולדים ויוצאים לחוץ למקומם ועדיין כלולים הם ג' גו ג' וע״ז צריכים יניקה שיתפשטו חג״ת מתוך נה״י, ואח״כ עיבור ב׳ למוחין כמ״ש כל אלה במקומו. אמנם צריך שתדע כאן אשר בעת שנשלמו לגמרי חג״ת נה״י דז״א הנ״ל, נבחן אז אשר אחורים דאמא מתלבשים בו עד החזה, דהיינו ע״ד שנתפשט ישסו"ת ויצא מג״ר דנקודים לחג״ת דנקודים עד החזה, שעמה נתפשטו ג' קוי כח״ב הכוללים אחורים דאמא ודפנותיה הסותמים לאבא כמ״ש לעיל עש״ה. ובחזה נפסקו הדפנות מטעם המסך דפה דראש הנמצא שם בחזה שעליו נעשה הזווג, שה״ס עטרת יסוד אמא הנמשכת עד שם.
וכבר ידעת שבעולם התיקון נתעלה המסך מכלי מלכות ונקבע להיות בעטרת יסוד, וע״כ מכח הזווג דאור ישר על המסך דעטרת יסוד אמא המלובש בחזה דז״א, עולה האו״ח שהוא פותח הדפנות דאמא ונתבקעו המסכים ההם, משום דכל ענין סתימתה לאור החכמה הוא משום חשקה לאור דחסדים, אשר עתה כבר מגיע לה ממטה למעלה בשפע, וע״כ בינה דז״א מתיחדת עם חכמה דז״א ומקבלת אור דחכמה, כמ״ש באורך לעיל שע״כ האו״ח מתלבש באחורים אלו שנבקעו מכחו, וע״כ מתהפך להיות בעצמו בבחי' אור החכמה.
ונתבאר לעיל אשר מחזה ולמטה כבר האו"ח שופע ויורד בגלוי, שאין לו אחורים דאמא להתלבש בהם בהיותם כבר נפסקים במקום החזה, שז״ס הגומא והחור שיש במקום החזה מבין הדדים דז״א, כי ניכר שם הפסק דעטרת יסוד אמא, שנפסק שם המילוי שלה שבפנימית ז״א וע״כ משם ולמטה אינם אלא בחי׳ חו״ג לבד דהיינו אור דחסדים. ומ"מ משום שהמה נמשכים מעטרת יסוד אמא ממעלה למטה, ע"כ יש בהם עכ״פ יחוד החכמה גם למטה במקומם, כי כל מה שיש בחג״ת יש בנה"י, ומתוך שהחו"ג השורשיים שמחזה ולמעלה בחג״ת נתהפכו לחכמה, לכן גם התפשטותם מחזה ולמטה יש בהם ג"כ בחי' היחוד עם אור החכמה.
וז״ס רשות היחיד, שהכונה בעיקר על נה״י הנפרדים הנ״ל, שעל ידי המסך שבחזה דז״א נתאחדו עם החג״ת והוא מכח החו"ג דשם שנתהפכו לבחי' אור החכמה ועצמות, מסבת ההתלבשות באחורים דאמא, וע״כ נחשבים גם הנה״י ביחוד אחד עם אור החכמה כאמור. וזסו״ה אלקים מושיב יחידים ביתה, שה״ס יסוד אמא המתלבשת בז״א ועושה אותו בסוד רה״י כאמור.
אמנם למטה מגבול נה״י דז״א ששם כבר קרקע האצילות, שה״ס מסך דבחי״ב הדוחה לאור החכמה כנ״ל בענפים הקודמים, ע"כ אור דחסדים הבאים לשם נתפרדו מאור העצמות ואור החיה, והופרשו מהאצילות כנר שיצא מהאבוקה וקנו רשות באנפיה נפשייהו, וע״כ מחזי שם כשתי רשויות, דהיינו רשות העצמות שהוא למעלה מגג הבריאה ורשות אור דחסדים שבבי״ע. וע״כ נק' בי״ע רשות הרבים, דעד גג הבריאה אין כאן אלא אור א״ס ב״ה שה״ס אור החיה והעצמות, ואור דחו״ג בטלים ומבוטלים כנר בפני אבוקה, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, אמנם מגבול האצילות ולמטה נעשה ונתחדש רשות ושליטה גם לאור דחסדים באנפי נפשיה, ומחזי ח״ו כב' רשויות, והבן זה.
וז״ס ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה וכו'. כי סוד המלאכה, המה החו״ג שבבי״ע, בסוד איהו מלאך ואיהי מלאכה, שה״ס נפש רוח שבבי״ע שהם בפירודא בבחי' רשות הרבים. ובעשיית המלאכות מעלין מ"ן מן הניצוצין קדישין שנפלו לבי״ע בעת שביה״כ, כי בימות החול נמצאת השכינה בגלות, כלומר שמתפשטת ברה״ר בעלמא דפרודא כדי שבסגולתה יוכלו הצדיקים להעלות מ"ן, אמנם ביום השביעי שבת לה' אלקיך, כי השכינה הקדושה מתעלית לאצילות לרשות היחיד, וע״כ המוציא מרשות היחיד לרה״ר, גורם התפשטות ניצוצי השכינה הקדושה שכבר הובררו ונתעלו לרשות היחיד, ועתה מורידם בחזרה לרה״ר ח״ו. והמכניס מרה״ר לרה"י גורם שהשכינה הקדושה תרד במקום הסיגים לברר בירורים להעלותם משם לאצילות שהוא רה״י. וזהו תלוי באיסור ל״ט מלאכות, שמוריד השכינה הקדושה לבחי' מלאכה כמו בחול, והבן. ודי במקום הזה ויתבאר במקומו בהרחבה בע״ה.