תוכן

ג) ועתה נבאר ענין כותל שלם וחצי כותל, המובא בדברי הרב לעיל בענף כ׳, וכבר ידעת ענין התחלקות כל פרצוף לראש וגוף, אשר הראש מכונה בשם ג"ר או חב״ד או אור דמוחין והגוף מכונה בשם ו״ק או חג״ת או אור הגוף. וההבדל ביניהם הוא, שבראש נמצא אור דעצמות שה״ס אור החכמה, שהוא עיקר עצמות הפרצוף הנמשך מא״ס ב״ה, אמנם בגוף אין בו אלא אור דחסדים, שאינו נבחן לאור עצמותו של הפרצוף אלא לבחי' אור דכלים, להיותו בא בעיקרו מכח התחתון המעלה מ"ן מתחילה. משא״כ אור העצמות נמשך ישר מא״ס ב״ה בלי אתדל״ת כמ״ש בענפים הקודמים.
והמה הם המכונים תמיד בדברי הרב בשם ב׳ חצאי פרצוף. כלומר, שבהיות הפרצוף חסר אור דראש ואין בו אלא אור הגוף לבד, אז נק' בשם חצי פרצוף לבד, כי חסר בו חציו העליון דהיינו הראש והג״ר. וע״כ אומר הרב, ששיעור כל פרצוף תחתון בערך העליון הוא חצי פרצוף העליון, והוא מטעם הנ״ל כי התחתון אינו מלביש לעליון רק לגופו ולא לראשו, א״כ הוא נבחן בחצי פרצופו לבד.
ואח״כ כשהפרצוף קונה בחי׳ ראש, גם אז נבחן לפרצוף שלם דהיינו ראש וגוף, אמנם יש ג' בחי' ראש, כי כל הג״ר כח״ב נחשבים לבחי' ראש ומוחין. וכשהפרצוף משיג בחי' ראש מאור הבינה נחשב ג״כ לפרצוף שלם ונק' בשם פרצוף נשמה וכשמשיג ראש מבחי' חכמה נקרא בשם פרצוף חכמה ומבחי' כתר נק' פרצוף כתר וזכור זה. והנה נתבאר ענין פרצוף שלם, שה״ס ראש וגוף, וענין חצי פרצוף הוא גוף בלי ראש.
וכבר ידעת, שכל שיעור קומתו של פרצוף תלוי בשיעור העביות שבמסך, אשר מסך דבחי״א אין בו אלא קומת ז״א דהיינו חג״ת. ומסך דבחי״ב יש לו קומת בינה, ודבחי״ג קומת חכמה, ודבחי״ד קומת כתר. והנה לפי״ז תבין היטב שכל כמה שאין בפרצוף רק ממסך דבחי״א נק' חצי פרצוף, להיות שאין בו מבחי׳ ג"ר כלום, אלא אור הגוף ואור דחסדים לבד, אמנם בהיות עכ״פ בו מסך דבחי״ב, כבר יש לו ראש מבחי׳ בינה, דהיינו נשמה, וע״כ נבחן כפרצוף שלם כנ״ל.
ובזה מתבארים לנו היטב דברי הרב לעיל בענף כ׳ אות ב׳ וז"ל: הנה בהיותם אב״א אין לזו״ן רק כותל אחד לשניהם, וכותל אחד לבד מספיק בין שניהם ומשתמשים בכותל א׳, חצי כותל לז״א וחצי כותל לנוק׳ וכאשר אדם וכו׳ אז נגמר ונשלם אחור א׳ שלם לז״א, ואחור א׳ שלם לנוק׳ וכו׳ אין יוצא מיסוד הבינה אלא חו״ג לבד שמן החו״ב דז״א אין יוצא אלא הארה בעלמא וכו' עכ״ל עש"ה כל ההמשך.
פירוש, דכבר ידעת שורש דו״נ שמתחילים מצמצום ב׳ דא״ק, מכח עלית המ״נ לנקבי עינים שה״ס החכמה, שמטרם זה הי' בחי' המלכות והמסך שבה מתחת הט"ס ראשונות, ונמצא שהט"ס ראשונות היו בלי כלי שאין כאן אלא כלי אחד מלמטה, ולא היה בהם שום הבחן דימין ושמאל כי כולם היו זה למטה מזה בקו אחד, שז״ס אשר הרב מכנה ע״ס וה״פ דא״ק שבצמצום א' דא״ק בשם קו אחד כמ״ש בענף א׳ וב׳ ע״ש. והוא מטעם הנ״ל, להשמיענו אשר בצמצום א' לא היה עדיין בחי׳ ימין ושמאל בפרצופים, אלא קו אחד וכלי א׳ שה״ס נקודת הצמצום הראשון ובחי"ד לבד, כמ״ש שם היטב בפמ״ס. ואל תטעה במה שמזכיר שם בענף א׳, ג׳ קוים יש״א בסוד צלם, כי זה אומר ע״ש העתיד, משא״כ בצמצום א' מדייק בכל פעם קו א׳ לבד, עש"ה.
אמנם בצמצום ב׳, מכח ירידת גופא דס״ג לנה״י הפנימיים דא״ק, שעלו המ״נ ויצאו דרך נקבי עינים, כדברי הרב לעיל בענף ט״ו אז נעשה זה המציאות דעשרה כלים ושלשה קוים, כי בחי״ד שהיתה למטה מכל הט״ר, עלתה ממטה למעלה כדמיון קו דרך כל הספירות עד החכמה שבכתר שה״ס נקבי עינים, וחכמה אתתקן בה בדו״נ, וממילא נעשה בחי' נוקביות וכלי בכל עה״ס דרך עלייתה, ואז נעשו בסוד ב׳ קוין ימינא ושמאלא בקומה שוה, ואח"כ כשהגיע הזווג על המסך ועלה או"ח, אז נעשה קו האמצעי המזווג לימין ושמאל דהיינו לדו״נ.
והנך רואה בעליל, אשר שורש דו״נ מתחילים בעיקר משורש הב' דהיינו צמצום הב' כנ״ל. אשר קו הימין הוא שורש דכר דכלהו פרצופים, וקו שמאל הוא שורש נוק׳ דכלהו פרצופין. גם אשר בכל קו יש ע״ס שהרי עלתה ממטה למעלה עד החכמה שבכתר, ונמצא בה כל הע״ס בבחי׳ השמאל והדין שבהם, וכן הזכר הוא בחי' החסד והימין של כל עה״ס עד הכתר, כנ״ל. אמנם סוד הזווג שבהם שה״ס היסודות, נמצאים עדיין למטה כמו בצמצום א׳, אשר מכח ירידת או"י על המסך שנמצא בעטרת יסוד, מעלה או״ח ממטה למעלה עד הכתר, דהיינו שעולה ומייחד כל הספירות שבימין עם כל הספירות שבשמאל עד הכתר, שזה נק' קו אמצעי או קו הרחמים הממזג ומכריע קו החסד והדין לסוד הרחמים.
ובזה תבין מ״ש בכ״מ בזוהר, אשר כל דכר בלי נוקבא הוא פלג גופא, כלומר, שבלעדה חסר ראש. ותבין היטב ע״פ הנ״ל, כי כל פרצוף היוצא בד' עולמות אבי״ע בעולם התיקון, הרי יש בו ב' השורשים, דהיינו מפרצופי א״ק מטרם צמצום ב' ומבחי' תיקון דו״נ שמצמצום ב' ואילך. וכבר ידעת שמכח עליית המ״ן בצמצום ב', נחלק כל ראש על ראש וגוף, שמעינים ולמעלה יוצא הראש דאותו פרצוף, ובאח״פ יוצא חג״ת דפרצוף ומפה עד הטבור יוצא נה״י וסיום הפרצוף כנ״ל בענפים הקודמים. ולפי״ז נמצא, שכל מדרגה מפסדת הג״ר שלה בערכה הקודם לעליית מ"ן. כי אח״פ דראש הא' שהיו בשורש הראשון בחי' ראש כמו עינים וגלגלתא, יצאו עתה לבר מראש ונעשו לחג״ת, וחג״ת שהיו מפה עד הטבור יצאו לנה״י, ועד״ז כל המדרגות, כמו שהארכנו בענף ט״ז בפמ״ס נמצא שכל מדרגה אבדה חצי מדרגתה העליון, דהיינו חב״ד או חג״ת, שהמה נמצאים בקו שמאל דאותה מדרגה. ואחר שמזדווגים יחד בסוד קו האמצעי, חוזרים וקונים יחד את ג״ר הראשונים שמשורש הא', ולפי״ז נחשב הזכר מקודם זה שהוא פלג גופא. דהיינו חג״ת חסר ראש, ונחשבת הנקבה שהיא פלג גופא ובחי' נה״י, כלומר בעלת המסך המעלה האו״ח, ומחזיר החב״ד החסרים להם משורש הא'. ונמצא אשר ע״י המסך שבנוק' שלו משיג ראשו. וזכור זה לכל המקומות.
והנה נתבאר, שדו״נ הם ב' פלגי גופא: זה חג״ת וזו נה״י, דחג״ת נה״י נקראים ביחד חד גופא כנ״ל וחסר להם ראש וחב״ד, וזהו שמשיגים בסוד הזווג ע״י קו האמצעי. ולפיכך, רשימו דחסרון חב״ד אינו נמצא בנוק׳, דאינה אלא פלג גופא ונה״י, ובנה״י דפנים יש רשימו רק מאחורי חג״ת, דהיינו חסרון חסדים, כמ״ש היטב בסוף ענף הקודם. ורק בדכר שהוא פלג גופא וחג״ת שם נמצא רשימו דאחורי חב״ד, כמ״ש שם עש״ה. וע״כ הוא מחזיר על אבדתו דג״ר שלו, כמ״ש ז״ל, דרכו של איש לחזור אחר אשה מפני שהיא אבדתו, ועי׳ בריש קידושין דף ב׳:
וזה אמרו, שבהיותם אב״א אין לזו״נ רק כותל אחד לבד מספיק בין שניהם ומשתמשים בכותל אחד עכ״ל. פירוש, כי אז אין בנוק' אלא מסך דבחי״א, שאינו מעלה או״ח רק בקומת חג״ת וז״א, ולא לבחי' ג״ר כלל. ולפי״ז נמצא, שאחור דזכר אינו משמש כאן כלום, כי הוא צריך לאור דחב״ד, והמסך שלה אינו מעלה אליו או״ח רק לחג״ת. ולפי״ז נמצא ששניהם משמשים בכותל אחד, דהיינו כותל דנוק' דבחי״א. וכותל זה משמש בין שניהם ונמצא שאין להם רק ב' חצאי כותל דגופא שנק' חצי פרצוף, וחסר להם חצי פרצוף העליון דהיינו ראש וחב״ד. אמנם ודאי שגם באב״א יש זווג, אלא שהוא בכותל דנוק'
וזה אמרו, וכאשר אדם החזירם פב״פ ע״י מצות ומעשים הטובים אז נגמר ונשלם אחור א' שלם לז״א ואחור א' שלם לנוק׳ וכו'. פירוש, שע״י מעשים טובים מעלים מ"ן מבי״ע מבחי״ב או מבחי״ג או מבחי״ד, ומעלים המ"ן לפרצוף העליון, דהיינו לאו״א, שהם העליון והראש לזו״נ, כמו״ש הרב במבו״ש שער ב׳ חלק ג׳ פ״ח שבירורי מ"ן דכל פרצוף צריכים להעלות לפרצוף העליון ממנו, והשייך לאו״א צריכין להעלות לא״א, והשייך לזו״נ צריכים להעלות לאו״א, עש״ה. ואז מזדווגים או״א על בחי' המ"ן, ויוצאות ע״ס דראש באו״א גופייהו ממטה למעלה, וע״ס אלו ה״ס הכתר והסת״א, ואח״כ מתפשטות ע״ס אלו בבחי' הסת״ב לזו״נ, והתפשטות הזה ה״ס הראש והמוחין ופב״פ דזו״נ.
אמנם יש כאן ב' מדרגות, כי מתחילה משיגים זו"ן מדרגת אחור בפנים, שאחור דז״א מאיר בפנים של הנוק', כי אחר שהמוחין והתפ״ב הנ״ל נמשך לז״א, הרי הוא כולל חו״ג, שהרי המוחין כלולים מאו״א יחדיו. והמוחין שמצד אבא נק' חסדים והמוחין שמצד אמא נק' גבורות, ובגבורות דאמא יש ג״כ אור דאחורים שקיבלה מאחור דאבא, דהיינו מבחי' אחורי זכר, כמ״ש בפנים מאירות ענף כ״ב דף תט״ז ד״ה אחור בפנים ע״ש. ולפיכך, מאיר ז״א בנוק' מבחי' גבורות דאמא אלו, שבזה משיגה הנוק' גם כן בחי' אחור דזכר שהוא חצי כותל העליון שלה השייך לג״ר, ובזה נמצא לה עתה אחור שלם, שמקודם זה לא הי׳ אלא אחור דחג״ת ועתה השיגה ע״י גבורות דאמא מבחי' אחורי חב״ד גם כן, והרי יש לה אחור שלם לראש ולגוף כמו לדכר, ואז משפיע בה בחי׳ פנים בפנים, דהיינו ע״י הזווג על המ"ן שעלו מבי״ע.
וזה אמרו, וטעם הדבר, כי האדם התחתון ע״י מעשיו גורם זווג עליון ויורדים טיפין עילאין למטה שהם בחי' המוחין דז"א, עכ״ל. פירוש, שע"י המעשים מעלה מ״נ וגורם זווג עליון. כלומר, בפרצוף העליון שנק' או״א כנ״ל. וזה אמרו, ויורדין טיפין עילאין למטה, דהיינו בחי' הסתכלות ב' הוא המתפשט ובא למטה לזו״נ בסוד מוחין.
וזה אמרו, כי אינו יוצא מיסוד הבינה רק חסדים וגבורות, כי מן חכמה ובינה דז״א אינו יוצא רק הארה בעלמא, שמכים החסדים המגולים שם ומוציאים אורותיהם לחוץ, עכ״ל. וכאן צריך שתבין היטב מה שפרשנו בפנים מאירות בענף כ״ב דף תי״א בד״ה ולכן מה שהוריד הדעת היה בחי׳ חו״ג בראש דאו״א עי׳ עש״ה כל ההמשך בביאור רישא גזעא ושבילא כי הוא מפתח נאמן לכל בחי' המוחין דה״פ אצילות. ונתבאר שם היטב, איך החו״ג מתהפכים בבחי' היוד עצמה לאור החכמה ממש, והיינו מסיבת הזווג בקוץ התחתון דיוד בסוד הכאה על המסך דשם, שבזה עולות ע״ס דאו״ח עד הקוץ העליון שה״ס דעת העליון שלמעלה מחו״ב, ואז משיגות כל עה״ס קומת הכתר. וזהו שאומר הרב כאן, שמכים החסדים המגולים שם, כלומר האו״ח העולה מזווג דהכאה, והמה מוציאים אורותיהם דחו״ב לחוץ, דהיינו החסדים עצמם מתהפכים לבחי׳ חכמה ובינה, ואע״פ שבעצמותם הם אור דחסדים, אמנם הארתם כמו חו״ב ממש, והבן זה.
וזה אמרו, והנה בבוא אלו החו״ג בראש ז״א כדין איהו נקיט החסדים ומשתלים אחור דידיה. פירוש, שז״א שיש לו מכבר אחור דזכר, דהיינו אחורי חב״ד בכלים דחג״ת שלו, וע״כ החסדים הנמשכים מיסוד פרצוף העליון משלימים תיכף לבחי׳ כלים דאחור שלו, ונמצא שחג״ת חוזרים ומתהפכים לבחי׳ חב״ד כמו שהיו בשורש הא׳, כי אחורי חב״ד שהיו בהם ניעורו וקיבלו האור דאו״א השייך להם והשיג חב״ד דפנים ובזה נשלם ז״א לגמרי. אמנם הנוק׳ עדיין חסר לה אחור דג״ר כנ״ל, וע״כ צריכה מקודם להארת הגבורות ע״י ז״א.
וזהו שאומר, ואיהי נקטה גבורה ומשתלים אחור דידה עכ״ל. פירוש, שז״א מאיר בה מבחי׳ הזווג דאחור בפנים, שנותן לה בזה הגבורות שקיבל מאמא, שבזה משיגה אחור דג״ר, כמ״ש לעיל עש״ה. ובזה משתלים אחור דידה, דהיינו שמשגת הכלים לבחי׳ ראש.
וזהו שמסיים וכדין אתהדרו פב״פ. כלומר, אחר שהשיגה אחור שלם ע״י זווג אב״פ אז אתהדרו לזווג פב״פ, שמשפיע בה ג״כ בחי׳ ג״ר ובחי׳ ז״ת, מה שלא היה יכול להשפיע לה מקודם לכן בטרם שהאיר בה בחי׳ גבורות דאמא דהיינו אחור דג״ר, כנ״ל.
והנה נתבאר, שעיקר בגין דזו״נ הם ששה כלים לבד דהיינו חג״ת נה״י, והנוק׳ שלו ה״ס נקודה תחת יסוד, דהיינו שנק׳ עטרה, אמנם נק׳ נקודה בסוד המסך דקטנות שבה, וכל כמה שהמסך אינו מעלה או״ח לכלים דאחור דז״א, הרי הם בבחי׳ אב״א כנ״ל. אמנם כלים אלו המה עצמותם ועיקר בנינם, אלא משום שחסרים להם ב׳ חצאי כותלים: דהיינו מסך דבחי״ב או בחי״ג שחסר לכותל דז״א, כי רק המסך הזה ראוי לזווג דהכאה לגלות חו״ב לחוץ, כנ״ל, וא"כ אין לו אלא חצי כותל העליון, דהיינו אחור דזכר שהם אחורי חב״ד הנתונים בכלים דחג״ת מבלי אור כנ״ל, אמנם חצי כותל התחתון דהיינו בחי' המסך המיוחס לנה״י דז״א זהו שחסר לו, כנ״ל. גם הנוק' אין לה רק חצי כותל דהיינו בחי׳ מסך השייך לנה״י שלה, כלומר, מסך דבחי״א המשלימים לאחורי חג״ת הנתונים בנה״י שלה, ונמצא שחסר בחי' אחור דג״ר שהוא חצי כותל העליון.
והנה על ידי המוחין שמקבלים מאו״א עילאין, נמצא אשר ז״א מרויח בחי׳ המסך דבחי״ב או בחי״ג השייך לחצי כותל התחתון שלו, דהיינו לנה״י כנ״ל. וזה מכונה חסדים, בשביל שמעלה או"ח שה״ס החסדים, והנוק׳ מרוחת בחי' גבורות דאמא, דהיינו אחור דג״ר, שהוא חצי כותלה העליון. ואחר שמשיגים ב׳ חצאי כותלים מאו״א, אז ראויים לזווג פב״פ, המגלה בהם עצמם מוחין דפנים וראש. והבן היטב כי אי אפשר להאריך כאן יותר.
ואלה הם דברי הרב המסיים שם בענף כ׳ אות ד׳ וז״ל: הרי בארנו איך החו״ג גורמין הגדלת אחורים וכו', דהיינו כנ״ל, שע״י התפשטות ע״ס מיסוד דפרצוף העליון, מרויח ז״א בעיקר המסך דבחי״ג, שהוא אחור השייך לנה״י שלו, שזהו סיבה לו שאח״כ כשיזדווג עם הנוק׳ יהיה פב״פ, אבל עיקר השגתו אינו רק בחי׳ מסך ואחורים. ועד״ז הנוק׳ עיקר השגתה הוא אחור דאמא כנ״ל, וא״כ אין לקרוא את אלה, רק בשם הגדלת אחוריים לבד.
וזה אמרו, לכן בערך בחי׳ זו, יותר גדולה הארה של החו״ג הבאים להם מחדש מהארה שהיתה להם בראשונה, לפי שהארה ראשונה הניחם בבחי׳ אב״א, והארה זו החדשה החזירם פב״פ, נמצא כי הארה זו המחודשת נק׳ פב״פ עכ״ל. והיינו כדברינו, שע״י השגת התפשטות ע״ס דעליון הגדילו אחוריהם: שלז״א נגדל חצי אחור התחתון, ולנוק׳ חצי אחור העליון, ועי״ז חזרו מאליהם לזווג פב״פ וממילא התפשטות החו״ג מאו״א גרם להם כל בחי׳ פב״פ, וע״כ היא חשובה יותר מעצמות בנינם שהיה להם למפרע, דהיינו חג״ת נה"י, כי בזה היו מוכרחים להיות דבוקים אב״א בלי ראש.
וזה שאומר אבל בערך בחי׳ אחרת לא תקרא אלא בחי׳ אב״א לפי שלא הגדילה רק בחי׳ אחוריים וכו'. דהיינו כנ״ל, שסוף סוף מאו״א לא השיגו יותר רק ב׳ חצאי אחוריים לבד, ע״כ אפשר לקרוא זה אב״א, כלומר ב׳ בחי' של אחור.