תוכן

א) ועתה נבאר ענין שביה״כ שקרה בכל ז״ת דה' הנקודות ואפי' בז״ת דעתיק, מה שהרחיב הרב בביאורם בענף הקודם. וכבר נתבאר לעיל בפמ״ס בענף י׳ אות ג׳ אשר כל המדובר בע״ס דנקודים אינם בעסמ״ב החיצונים דב"ן, זולת בראש וגוף דפרצוף הפנימי דב"ן, שמתחילה יצאו ע״ס דראש בקומה שוה עד הכתר דכתר שנק' כח"ב זו"ן, ואפי' הנוקבא שבראש ג״כ קומתה שוה עד הכתר כמ״ש שם, והם נתקיימו. ואח"כ היתה המלכות שבראש צריכה להתפשט לע״ס כחבזו״ן דבחי' הגוף בסוד הסתכלות ב׳, והמה שנשברו. והוא משום שלא היה בהם בחי' תיקון קוים, שענין תיקון קוים לא נמשך רק עד הפה של הנקודים, דהיינו המלכות דראש כנ״ל בענפים הקודמים.
וכבר ידעת שהגוף דפרצוף הפנימי נק' גלגלתא, אשר מפרצוף הגלגלתא הזה נמשכות ויוצאות ד׳ המדרגות ע״ב ס"ג מ״ה וב"ן ומלבישות עליו מראשו עד סיומו. ולפיכך תבין בבירור אשר אלו ד׳ המדרגות עסמ״ב לא נגלו כלל בע״ס דנקודים, כי פרצוף הגלגלתא בעצמו לא היה לו תיקון קוין לבנינו עצמו, ומכ"ש שלא היה בו כח להוציא התולדות שלו שהם עסמ״ב כדברי הרב שם בענף י׳ עש״ה.
ונמצינו למדים אשר השבירה היתה בעיקר רק בז״ת דעתיק, דהיינו הנק' פרצוף גלגלתא, אמנם א״א או״א וזו״ן בהכרח שהם כלולים בפרצוף גלגלתא, להיותם עתידים לצאת ממנו בסוד ד׳ המדרגות עסמ״ב, כמו שאומר שם הרב להדיא (בענף י׳ אות כ׳) וז״ל: והנה ג׳ אורות שבתוך אלו הנקודות הראשונים הם מתפשטים ומוציאים עד חשבון י׳, והם בחי׳ י׳ ספירות דעתיק, והנה הז׳ נקודות הנשארים מהי׳ נקודות הראשונים הם סוד א״א ואו״א וזו״ן וכו׳ עכ״ל. הרי שמבואר להדיא אשר בז״ת אלו שנשברו כלולים שם א״א או״א וזו״ן, באופן שלא יצא כי אם ג"ר דעתיק, ושאר עסמ״ב שהם או״א וזו"ן לא יצאו כלל, משום שלא היה תיקון קוים בגלגלתא, ולפיכך נשארו כלולים בגלגלתא ונחשבים בכלל שביה״כ כמ״ש היטב בענפים הבאים בע״ה.
והנה לפי האמור צריך להבין היטב דברי הרב בענף הקודם שאומר אשר בכל ה' הנקודות קרה מקרה שביה״כ, אשר ג״ר דכל נקודה נתקיימו וז״ת שבכל נקודה נשברו, שהוא תמוה וסותר לכאורה דבריו הנ״ל שבענף י׳, שאומר להדיא שלא יצא אלא ג״ר וז״ת דעתיק כנ״ל. ומלבד זה איך אפשר להאמר שיצאו עסמ"ב כאן, אם ז״ת דעתיק בעצמו לא יכלו לצאת בבחי' הזווג, כי לא היה שם תיקון קוים שה"ס המתקלא והזווג כנודע.
והענין תבין עם המתבאר בענפים הקודמים, אשר אלו ה' הנקודות שיצאו מהעינים יצאו רק בבחי' הכלים לבד, ואחר כך נמשכו להם האורות מיסוד א״ק, כדברי הרב לעיל בענף י״ח עש״ה ובפמ״ס. ולא עוד, כי גם הכלים הנמשכים מאור העינים, לא יצאו בבחי׳ כלים שלימים אלא רק בבחי׳ נקודות, כלומר אותם הנקודות והמ"ן אשר אח"כ בביאת האורות מיסוד דא״ק יהיו ראויים לזווג, ואז יושלמו הכלים בכל בחינתם הכלול בהם כמו שמדייק הרב לבאר בענף י״א אות ח׳ וז״ל: והנה כל נקודה ונקודה מהם צריך שתהיה כלולה מיוד נקודות פרטיות שבה, כדי שיעשו אח״כ כל אחד מהם בחי׳ פרצוף אחד כלול מי״ס וכו׳ עכ״ל עש״ה. והנך רואה שאפילו בג״ר דנקודים עדיין אין כלל בחי׳ י״ס בכל נקודה מהם, שעדיין אין בהם בחי' פרצוף כלל, אלא רק בחי' המ"ן שאח״כ כשיגיע אליהם האור מנה״י דא״ק, אז הג״ר יהיו ראויים להוציא י״ס מכל נקודה ונקודה שבהם, והיינו משום שיש בהם סוד תיקון הקוין, אמנם ב' נקודות התחתונות שהם הז״ת אינם ראויים להוציא י״ס מכל נקודה שבהם, והוא משום חסרון תיקון קוים כנ״ל.
והנה אח״כ כשהגיע אליהם האור דנה״י דא״ק, אז נעשה בהם הזיווג ויצאו ע״ס דראש שנק' כח״ב זו"ן בקומה שוה עד הכתר, ואז נמצא שכל נקודה ונקודה מאלו ה' נקודות שיצאו מעינים נתפשטו לי״ס דהיינו עד קומת כתר, והוא רק בסוד ע״ס דראש דהיינו מפה דראש ולמעלה, אמנם אח״כ כשהמלכות של ראש נתפשטה ממעלה למטה בסוד הסתכלות ב' כדי להוציא ע״ס דגופא, אז נשברו הכלים ונסתלקו האורות כנודע.
אמנם תדע אשר אלו ע״ס דראש, שהם ה׳ הנקודות כח״ב זו"ן המלבישים זה לזה בקומה שוה, יש עדיין להבחין בהם בחי׳ ג' ראשים זה למטה מזה, שכבר הטבנו לבאר ענינם בענפים הקודמים, שהמה נק' כתר חכמה בינה אשר בכל אחד מג' ראשים אלו יש בו ע״ס שקומתם שוה. וענין התחלקות זו כבר ידעת שהוא מכח התחלקות כל ראש לשנים מעינים ולמעלה וסוד אח״פ. ועיקר הראש שנקרא כתר המה עה״ס שמעינים ולמעלה, אמנם אח״פ דראש הנקודים המה נק' חו"ב, וגם המה מתחלקים לב' ראשים בסוד זווג פנימי וזווג חיצוני. שזווג הפנימי נק' או״א עילאין או אבא או חכמה, וע"ס דזווג חיצוני נק' ישסו״ת או אימא או בינה כמו שהארכנו באלה לעיל עש״ה. וזהו שאמרנו אשר אלו ע״ס דראש הנקודים הנק' כח״ב זו״ן המלבישים זה לזה בקומה שוה, נמצא עוד כל נקודה ונקודה מהם שנבחנת בסוד ג׳ ראשים: ראש הכתר ראש החכמה ראש הבינה, והיינו בהבחן דזיווג פנימי וחיצוני כאמור.
ובזה תבין היטב דברי הרב (בענף כ"א אות ל׳), דע״כ מחלק עה״ס דנקודים על ב' בחי׳, אשר בג״ר אומר שג״ר שלהם נתקיימו וז״ת שבהם נשברו, ובזו"ן אומר שנשבר כולו בין בפרטות ובין בכללות וז״ל: נמצא כי בין בג׳ נקודות הראשונות דכללות דב״ן ובין בב׳ נקודות אחרונות בכולם היה השבירה שוה. ויש הפרש כי בג׳ נקודות הראשונות יצאו גם הג״ר שבכל נקודה ונקודה ולא נשברו, אך ב׳ הנקודות התחתונות שהם כללות ז׳ מלכים לא יצאו ג״ר שבהם וכו׳ עכ״ל. והיינו כדאמרן אשר ענין ג׳ נקודות הראשונות שיצאו בג״ר וז״ת, הם בחי' ג' הראשים כתר חו״ב וישסו״ת שנק' ג״כ כח״ב, ובחי' הגוף דכל אחד ואחד מג' ראשים אלו נשבר. אמנם בחי' הראש דכאו״א נתקיים ודאי, שהרי כל ג' הראשים האלה נמצאים מבחי' הפה דכללות עה״ס דנקודים ולמעלה, אשר יש שם תיקון קוים, אמנם בחי' הז"ת שלהם שהוא מבחי' פה ולמטה דבאו״א מג' הראשים הנ״ל, כבר אין שם תיקון קוים וע״כ נשברו.
וזה שמדייק ואומר אך ב׳ הנקודות התחתונות שהם כללות ז' מלכים לא יצאו ג״ר שבהם עכ״ל. דהיינו שהם כללות הגוף דנקודים שמפה דנקודים ולמטה, אשר כללות ג' הראשים נחשבים להם כמו ראש אחד, ולפיכך לא יכלו הג״ר שלהם לצאת מחוסר תיקון קוין, כי אם היה בז' תחתונות תיקון קוים היו אותם ג' הראשים שישנם בראש מתגלים ג״כ בבחי' הגוף, שמפה דכללות הנקודים ולמטה. אשר המלכות שה״ס הפה של ראש מגלה בגוף כל מה שמלבשת בראש. וע״כ מתוך שמלכות של ראש מלבשתם עד הכתר עליון, נמצאת קומתה שוה כמו כל ג' הראשים הנ״ל, וע״כ היתה צריכה להתפשט בגוף ג״כ בבחי' ג' ראשים כח״ב, אמנם לא יכלה להתפשט משום החסרון דתיקון קוים וע״כ נשברו. ומבואר היטב אשר ב' הנקודות התחתונות שהם מפה של ראש דכללות עה״ס דנקודים ולמטה, לא יצאו ג' הראשים שלהם כלל, כי לא היה בהם זווג דתיקון קוים, כאמור.
והנה נתבאר שבאמת לא יצא כאן אלא ראש וגוף הפנימי דפרצוף ב"ן, דהיינו ג״ר וז"ת דעתיק דב"ן כדברי הרב לעיל בענף י׳ אשר הראש דעתיק בעצמו נבחן לג' ראשים כח״ב או כתר או״א עי' וישסו״ת והם הג״ר שנתקיימו. והגוף דבאו״א מג' ראשים אלו ג״כ נשברו, והיינו דוקא בכמות שמלובשים מפה ולמטה. אמנם הגוף דעתיק דהיינו מבחי' גלגלתא ולמטה דפרצוף ב"ן הזה כולו נשבר, שלא היה בו שום זווג דתיקון קוים.
ומה שאומר הרב אשר בב' הנקודות התחתונות לא יצאו ג״ר שלהם, נמצינו למדים אשר בגמר התיקון גם המה עתידים לקנות הג״ר שלהם דהיינו ג' הראשים, והיינו מכח השפעת המלכות של כללות הראש דנקודים והבן זה היטב.
ולכאורה יש להקשות על מה דכתוב ומפורש כאן שבב' הנקודות התחתונות לא יצאו הג״ר, ממ״ש בספר מבו״ש ש״ב ח״ג פ״ו וז״ל: ונמצא כי מלבד מה שביארנו בשער הזה בענין השבעה מלכים בדרך כללות בי״ס השרשיות, הנה גם בכל פרצוף ופרצוף מאלו ה׳ פרצופין, אחר כל ג׳ ספירות הראשונות דפרצוף ההוא, היה בו ענין השבעה מלכים עכ״ל. א״כ מבואר אשר גם בב' פרצופין האחרונים שהם זו"ן יצאו הג״ר שלהם ולא נשברו. ומצאתי קושיא זו בספר השמש להאלקי הרש״ש ז״ל בע״ח ש״ט פ״ו. ומתוך זה אומר שהרח״ו ז״ל חזר בו.
ובדברינו הנ״ל אנו מוצאים אלו ואלו דא״ח, כי שם במבו״ש אין המדובר מבחי, ג' הראשים הנ״ל שיצאו זה למטה מזה, אלא מבחי' הה' נקודות כח״ב זו״ן דראש שיצאו ממטה למעלה, אשר אלו ה״פ יוצאים באמת ע״י הזווג דמ״ן בבת אחת בסוד הסת״א בנודע. ואח״כ מתפשטת המלכות של ראש לבחי' ע״ס דגופא, שה״ס ב' הנקודות התחתונות, שהם כללות הז' מלכים שנק' זו"ן או גופא דכללות הנקודות, והגוף הזה מיוחס בעיקר אל גופא דעתיק כנ״ל בענף י׳. אמנם יש בו כללות ה״פ אלו א״א ואו״א וזו״ן, כדברי הרב שם, וכללות ה״פ אלו כולם נשברו כמ״ש שם, והמה נק' ה' בחי' ז״ת של ה' בחי' ג״ר דה״פ, באופן שכללות ע״ס דראש הנקודים ה״ס ה' בחי' ג״ר דא״א או״א וזו״ן, וכללות ז״ת דגוף הנקודים הם ה' בחי' ז״ת דא״א או״א וזו״ן, כדברי הרב המפורשים היטב לעיל בענף י'. ועליהם אומר הרב במבו״ש הנ״ל אשר בכל פרצוף ופרצוף מה״פ אחר שיצאו הג״ר היה בו ענין הז' מלכים, והזו״ן שבראש שקומתם עד הכתר, הם שנחשבים כאן לג״ר דז״א.והבן היטב.
אמנם כאן הוא מדבר בג' ראשים היוצאים בזה אחר זה, כי בפירוש אומר שמתחילה יצא הכתר בג״ר וז״ת ואח״כ החכמה בג״ר וז״ת וכו', וא״כ בהכרח שאינו מדבר מאותם ה״פ שקומתם שוה, להיות שהמה יוצאים בבת אחת ע״י האו״ח העולה מהמלכות ממטה למעלה, ומשוה לקומתם דכל ה' הפרצופין כח״ב זו״ן לקומת כתר, וא״כ המה יוצאים בבת אחת, ומהם אינו עוסק כאן כלל, זולת מג' הראשים היוצאים זה למטה מזה, אשר ההבחן שלהם אינו כלל ע״פ עה״ס דכח״ב זו״ן, אלא ע״פ ב' הזווגים פנימי וחיצוני, שבזה יש באותם ה״פ כח״ב זו״ן דראש ג' פעמים ע״ס כנ״ל. והגוף שמפה ולמטה שאין שם זווג דתיקון קוים, ודאי שלא היה שם בחי' ג״ר כלל, כי אפי' הו״ק נשברו משום שלא היה שם זווג, וזה פשוט.
ונחזור לענינינו לבאר דברי הרב בענין ביטול אחורים דאו״א, שכבר התחלנו בביאורם בענף כ' ע״ש. אמנם כדי להבין דבריו שבענף שלפנינו אשר רחבים מני ים, צריך אני להרחיב ביותר בהבנת הכותל דאב״א וענין חזרתם לפב״פ.
וז"ל הרב שם (בענף כ״ב אות ב׳) והנה בהיותם אב״א אין לזו"ן רק כותל א׳ לשניהם, וכותל א' לבד מפסיק בין שניהם ומשתמשים בכותל א׳, חצי כותל לז״א וחצי כותל לנוק׳, וכאשר אדם החזירם פב״פ ע״י מצות ומעשים הטובים, אז נגמר ונשלם אחור א׳ שלם לז״א ואחור א׳ שלם לנוק׳ וכו׳, כי אין יוצא מיסוד הבינה אלא חו״ג שמן החו״ב דז״א אינו יוצא רק הארה בעלמא וכו׳ עכ״ל עש״ה.
וכדי להבין הדברים האלו על בוריין צריך שתזכור היטב כל מה שביארנו בפמ״ס שם, בענין דכר ונוקבא שנשרשו בב' הפרצופין פנימי וחיצון דב"ן, שיצאו מכח עליית המ"ן.כי עתה יבואו השלמתם של הדברים בע״ה.
ובמתבאר שם תבין היטב מה שז״א מוגדר בדברי הרב תמיד בבחי' חג״ת, ונוק׳ בבחי' נה״י. וכן בביאור ע״ס השורשיות של א״א, אומר שחג״ת דא״א המה ג' רישין דז״א, ונה״י דא״א המה ג' רישין דנוקבא, עש״ה. והנה נתבאר שם, אשר הן פרצוף הפנימי דב"ן שהוא שורש ז״א והן פרצוף החיצון שהוא שורש הנוקבא, הם שניהם רק מבחי' למטה מטבור דא״ק, וא״כ המה רק בחי' נה״י דע״ס השורשיות, אלא שהפנימי נמשך ועולה לאח״פ דחג״ת דא״ק עד למטה מעינים דפרצוף החג״ת, אמנם החיצון שהוא שורש הנוקבא אינו זז ממקומו עש״ה.
ומתוך העליה הזו דפרצוף הפנימי, בזמן צמצום נה״י דא״ק אל חג״ת דא״ק, קנה לתוכו בחי' החג״ת דע״ס השורשיות, וע״כ נבחן כל דבר שיש לו גם בחי' חג״ת משורשו. אמנם הנוקבא ששורשה מב"ן החיצון אשר מעולם אינו יכול להתעלות למעלה מטבור ע״כ אין לה כלל בחי' חג״ת משורשה, אשר משום זה נבחנת כל נוק' שאין לה רק נה״י לבד משורשה, וזכור זאת לכל המקומות והבן היטב.
וכבר ידעת שמכח עליית המ"ן לנקבי עינים, נעשה צד אחור וצד פנים בכל פרצוף, משום שמכח שורש הא' הקדום למ"ן נמצא בכל פרצוף רת״ס בשלימות, והמה סוד עה״ס בבחי' הכלים דכל פרצוף. אמנם האורות וגם התיקונים דכלים אינם נמשכים אלא משורש הב' דהיינו מבחי' אור העינים והמה אינם מאירים בסוף של הפרצוף, כי כל רת״ס דאור העינים נשלמים למעלה מטבור, משום שע״ס דראש נבחנים מעינים ולמעלה וע״ס דתוך נבחנים באח״פ וע״ס דסיום וסוף נבחנים מפה עד הטבור.
ולפיכך נמצא בתוך דכל פרצוף שיש בו אחורים של הראש, כי אח״פ שנעשו לבחי' תוך מצד האור דשורש הב׳, דהיינו מאור העינים שע״י מ"ן, הרי המה בחי' כלים דראש ממש מצד שורש הא' אלא שאינם מאירים. ועד״ז בסוף דכל פרצוף יש בו בחי' אחוריים של התוך, כי מפה עד הטבור שנעשה לבחי' סוף, יהיה זה רק מצד שורש הב׳, אמנם הכלים מיוחסים בעיקר לשורש הא׳, שהמה בחי' תוך וחג״ת, אלא שאינם מאירים וע״כ מכונים בשם אחורים. ועיין היטב בפנים מאירות דף רמ״ה ד״ה ובזה.
והנה נתבאר ב׳ הצדדים שבכל מדרגה, שצד הפנים נמשך מאור העינים, שבזה אין באח״פ אלא כלים דפנים מחג״ת דגופא, אמנם כלים דאחורים יש לו ודאי מצד שורש הא'. וכן בתוך יש כלים דפנים מנה״י וכלים דאחורים מחג״ת. ובסוף נמצא אחורים בלי פנים כלל.
והנה לפי״ז נבין ההבחן מבין אחורים דזכר לאחורים דנוק׳, דכבר ידעת שהזכר שהראש שלו ה״ס חג״ת, וא״כ האחורים שלו ה״ס אחורי חב״ד כמבואר לעיל. והנוק' שה״ס נה״י ואין לה ממעלה מטבור כלום זולת בחי' שיפולי דחג״ת שה״ס מלכות דעליון המתלבשת ובאה למקום התחתון שמזה נעשים לה כלים דפנים, לפיכך יהיו הכלים דאחורים שלה רק מבחי' חג״ת לבד. והנה נתבאר שכלים דאחורי הזכר ה״ס חב״ד וכלים דאחורי הנוק' ה״ס חג״ת.
וצריך שתדע סוד האחורים הנמצא בפרצוף שהוא בחי' החסרון שבפרצוף, כלומר שאם לא היו בו אחוריים אלו לא היה בו שום חסרון. והטעם הוא משום שהכלים ההם ריקנים מן האורות המיוחסים להם ואינם נהנים מאור הנכרי להם, ולפיכך צריכים להבחנה יתירה באחוריים דכל פרצוף לידע בדיוק מאיזה בחי' הוא נמשך, כי בנוקבא שאין לה אחוריים דחב״ד אין אור דחב״ד חסר לה ולא כלום ואור חג״ת הוא שחסר לה. והדכר משום שיש לו אחוריים דחב״ד בבנינו, הרי הוא נבחן ג״כ לבעל חסרון מהאור ההוא. והבן היטב.
ומקודם צריכים להבין היטב האחורים דחו״ב ואז נדע להבחין גם כן באחורים דזו״נ. וכבר נתבאר לעיל בפמ״א ענף ב׳ אות א׳ ד״ה הקדמת פב״פ אשר סוד הגדלות ופב״פ, אינם מתגלים זולת על מסך וכותל דבחי״ד, וכל עוד שהיא נעלמת בבחי״ב נמצא הפרצוף בבחי' קטנות ואב״א עש״ה. וז״ל הרב שם ענף כ׳ אות ה׳ והנה מה שכתבנו שנפלו האחורים דאו״א, הוא על בחי׳ חו״ג המגדילים האחורים ומחזירם פב״פ, והוא בחי׳ חו״ג שלוקחים או״א מן הכתר שהוא א״א כדי להחזירם פב״פ, כי גם באו״א היה בהם בחי׳ אב״א עכ״ל.
פירוש הדברים. כי זה הכלל, שאין עלית הנקודה דבחי״ד למ"ן אלא לראש הא' היוצא מנקבי עינים ולמעלה שנק' כתר, אמנם בראש הב' דהיינו אח״פ שנק' חו״ב, נמצאת הנקודה דבחי״ד נעלמת בבחי״ב ואינה ניכרת שם כלל ועיקר, כמ״ש הרב לעיל בענף י״ד דה״ת נגלה בעינים ויה״ו באח״פ עש״ה. אשר לפי״ז אינה ראויה כלל לבחי' פב״פ וגדלות לסבת החסרון דבחי״ד.
וזה אמרו שהוא בחי׳ חו״ג שלוקחים או״א מן הכתר שהוא א״א כדי להחזירם פב״פ, שבהיותם לוקחים האו״ח ממלכות דכתר היורד מנקבי עינים ולמטה לאח״פ הרי המה מקבלים בזה בחי' נה״י דכתר ובחי״ד שלו, ונה״י אלו מתלבשים בראש הב' הזה, אשר בזה כחם יפה לחזור אח״כ לבחי׳ פב״פ.
וזה אמרו שענין אחורים דאו״א הוא על בחי׳ חו״ג המגדילים האחורים ומחזירם פב״פ עכ״ל. והיינו בחי' נה״י דכתר שנתלבש בהם, שהוא בחי' או״ח היורד ממעלה למטה שנק' חו״ג, שבזה משיגים לנקודה דבחי״ד שראויה למוחין דג״ר ופב״פ כמ״ש בפמ״א ענף כ׳ אות א׳. וצריך שתזכור בכל המשך הדרושים דשביה״כ, מה שנתבאר היטב בענפים הקודמים ובפתיחה, אשר בהבחן הכלים כל העב ביותר הוא משובח ביותר וכל הזך מחבירו הוא גרוע, כי בכלים דבחי״ד היותר עבים נמשך בהם קומת כתר ובבחי״ג רק קומת חכמה ובבחי״ב רק קומת בינה וכו' עש״ה. והנה נתבאר סוד אחורים דאו״א, שה״ס השגת בחי״ד במסך שלהם שזה כל מעלתם ושבחם. אמנם אין מעלה זו משלהם עצמם, רק שמשיגים זה ע״י התלבשות נה״י דכתר. ההמשך בענף הסמוך.