תוכן

ה) ובזה תבין מה שנסתייע הרב מדברי התיקונים (באות ג׳) וז״ל: דשוי חד פרסא בין כתר לעה״ע וכו׳, וכבר נתבאר היטב ענין תיקון הפרסא באלכסונא בענף ט״ו ט״ז ובהקדמת אח״פ שה״ס זווג החיצוני שבעליון לצורך הפנים של התחתון בסוד מוחין דג״ר, דע״כ הוא באלכסונא משום דכולל בעצמו ב' זווגים: זווג פנימי שנק' חזה וזווג חיצוני שנק' טבור, וע״כ עמידת הפרסא הוא באלכסונא ממקום החזה עד מקום הטבור. וענין ב' זווגים אלו פנימי וחיצוני כבר נתבאר שם בפמ״ס ובפנים מאירות ברחבו והקפו ומשם תדרשנו, וכאן מוכרח אני להגדיר כל האריכות המתבאר שם במלות קצרות, באופן שאוכל לפרש עמהם דברי הרב שבכאן, כי ענין פו"ח אלו צריכים לחזור עליהם בכל מלה ומלה מדרושי הנקודות ושביה"כ.
ובעיקר צריך לזכור המתבאר בשורש כל התיקונים החדשים האלו, שה״ס שיתוף מדת הרחמים בדין הנעשה בסבת ירידת נה״י דס"ג למ״ה וב"ן הפנימים דא"ק, שנק' ג״כ נה"י הפנימים דא״ק. וידעת שנה״י הפנימים ה"ס נה״י דבחי"ד, כלומר, שהמסך שבכלי מלכות יש בו העביות דבחי"ד אשר מעלה או"ח עד קומת כתר, ונה״י דס"ג ה״ס נה״י שנזדככו לבחי״ב שמעלה או״ח רק עד קומת הבינה, כמ״ש בפמ״ס בענף ג׳ עש״ה. ואע"ג שבסוד הזווג עם או״י נמצאים נה״י דבחי״ד חשובים באין ערך על נה״י דבחי"ב, כי קומת הכתר הוא השורש והעצמות, ושאר הקומות דחו״ב וזו"ן המה בחי' מלבושים וענפים אליו. אמנם צריך שתדע שזה דוקא בסוד הזווג אבל בערך המסך עצמו נחשבת בחי״ד למדת הדין הגמור ששורשו מצמצום א׳, משא״כ המסך דבחי"ג ובחי"ב שהמה כבר מזוככים מהעביות דנקודה האמצעית ונמצא שעליהם לא היה שם צמצום כלל, לפיכך המה סוד הרחמים כמ״ש בפמ״ס בענף א׳.
ותדע ג"כ שהבחן הזה שאמרנו בערך המסך עצמו אינו נוהג באצילות, כי אצילות פירושו בכל מקום, אלו עה״ס היוצאות מכח הזווג על המסך שבכלי מלכות בסוד הסת״א והאו״ח עולה ממטה למעלה. וכבר ידעת שממטה למעלה אין שום נפקא מינה בעביותו של המסך משום שאין העביות יכולה להתעלות למעלה ממקומה, אמנם בהתפשטות המלכות דאצילות לסוד הסת"ב לגמר כלים ששם נמצא האו״ח יורד ממעלה למטה, ודאי שמגולה ג״כ העביות של המסך, ולפיכך נבחן בשם גוף ובריאה וידיעה זו אל ימוט מזכרונך.
ולפיכך בירידת נה״י דס״ג לנה"י פנימים דא״ק הרי שנתחברה מדת הרחמים ממלכות דבחי"ב במדת הדין של המלכות דכתר שהיא בחי"ד. וצריך שתדייק באופן החיבור הזה ענין פנימיות וחיצוניות, כי הפנימיות אינה מתגלה לתחתונים זולת החיצוניות כמ״ש בענף ט״ז בפמ״ס. וזה שהשמיענו הרב לעיל בענף ח׳, אשר נה״י דס״ג נטמנו בפנימיות נה"י דא"ק הפנימים עש״ה. באופן שמדת הרחמים היתה בפנימיות, דהיינו נה״י דס״ג, ומדה״ד היתה בחיצוניות דהיינו נה״י הפנימים דא"ק שהם נה"י דכתר ובחי"ד. ותדע שזווג הזה נק' זווג הפנימי, שנתבאר בפמ״ס בענף ט״ז שמקומו מעינים ולמעלה, וה״ס הראש העיקרי דכל פרצוף וה״ס הויה דע"ב בכל הפרטים דרת״ס דכל מדרגה. והנוק׳ של הזווג הזה נק' בכל מקום אימא עילאה או בינה כמ״ש שם באריכות. וה״ס תיקון האצילות בסוד י״ג כמ"ש שם עש״ה.
ונתבאר שם דענין החיבור הזה נק׳ תיקון מ״ן ונק' צמצום נה״י, והוא משום דהגופין דכלהו מדרגות נתמעטו ממדרגת עצמם ויצאו לחוץ מהדרגא שהיו בהם מקודם המ״ן, והיה זה מסבת התעלות הזווג למקום נקבי עינים בסוד הסת״א, ונמצא שנתעלה האצילות דכל מדרגה למעלה מעינים, ואח״פ שהיו עד כאן בבחי׳ ראש ואצילות הרי שיצאו לבחי' בריאה, שכבר המסך שבכלי מלכות למעלה מאזנים, והאו״ח מגיע לאח״פ ממעלה למטה ונמצאים אח״פ בבחי' חג״ת דגופא, וחג״ת דגופא ירדו לבחי' נה״י עד הטבור ומטבור ולמטה נתרוקן כל האור ואפי' בחי׳ ע״ס דנה״י נסתלקו משם כמ״ש עש״ה. וזה היה בכל מדרגה דראש תוך סוף כמ״ש שם באורך.
וע״כ אנו מבחינים שפנימיות דתחתון עלה לחיצוניות דעליון ונעשה לחיצוניות שם, כי בחי' חג״ת דכללות עלו לאח״פ דראש,להיות אח״פ אלו נעשו לבחי' בריאה וחג״ת, וממילא יכלו גם חג״ת דגופא לעלות לאח״פ להיותם עתה בחי' אחת. ועד״ז בכל פרט מרת״ס, כי כל תחתון נבחן לגוף כלפי עליון ובכל גוף יש בו תוך וסוף, דהיינו חג״ת עד טבורו ונה"י מטבורו ולמטה, אשר חג״ת נבחן לרישא דגופא ונה״י לגופא דגופא כמ״ש שם. ולפיכך אחר שנחלקו חג״ת הכללי לב' בחי' על החזה, דמחזה ולמעלה שה״ס כתר וחכמה ה״ס אצילות החדש ובחי' זווג הפנימי דרישא דגופא, ובינה וזו"ן נעשה לבחי' גופא דגופא כמו נה״י דכללות, דהיינו בריאה דגופא. ולפיכך גם ג״ר דנה״י דכללות נמשכו ועלו אל בינה וזו"ן דחג״ת דכללות כי הם עתה ממש בחי' אחת ועד״ז בפרטי פרטות. ונודע שרק בחי' ג״ר דתחתון עלו, שנבחן ג״כ בסוד כתר ואו״א עילאין שבתחתון, דהיינו בחי' הראש העיקרי שבתחתון שנק' ע״ב שבו, דהיינו מסוד הנה״י דבחי״ד שקומתו עד הכתר כנ״ל והבן היטב. אמנם התוך והסוף שלו שהם אח״פ דתחתון ומבחי' פה ולמטה דתחתון נשאר במקומו, שזה נק' חיצוניות ובחי' בריאה דתחתון, ואלו אינם יכולים לעלות לעליון כי שפלים הם ממנו והבן היטב.
גם נתבאר שם אשר אלו ג״ר דתחתון שעלו נעשו חיצוניות בעליון, באופן אשר בחי' כתר ואו״א דתחתון הנק' אצילות דתחתון מלבישים על בחי' אח״פ דעליון, כלומר על בינה וזו"ן דעליון הנק' בריאה דעליון, ונמצא נה״י דבריאה בפנים ונה״י דאצילות מחוץ. ולפיכך נק' סוד העליה תיקון אצילות, משום דנה״י דאצילות נעשים לחיצוניות על נה״י דבריאה וכל המגולה לחוץ הוא השולט כנ״ל והבן זה.
ובזה תבין דברי התיקונים דף ז'. וז״ל וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, דא אבן ספיר דמתכסיא ואיהו לעילא כגונא דא (א' חסרה י' תחתונה) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כגוונא דא (א' חסרה י' עלוינה) וכלא א. נקודה דא הוא כגון חולם לעילא, כתר עליון דרכיב על י״ה דאינון חו״ב ותחת רגליו וכו׳ דא חיריק, ודא מלכות, והארץ הדום רגלי, תחות ו״ה, עש״ה. עו״ש קמץ רקיע וניצוץ דאינון י״ו קומץ דכל נקודין וכו'. עו״ש קמץ רזא דמחשבה עילאה ותתא נקודה ברשות בעלה דאיהי ו רקיע וכו׳, עש״ה.
ותבין דבריהם ז״ל במה שנתבאר בסוד ב' זווגים הנ״ל, אשר זווג הפנימי בסוד נה״י דע״ב הכולל רק כתר וחכמה דהיינו מעינים ולמעלה, ה״ס נה״י דבחי״ד ומכונה בשם נקודה או יוד או ניצוץ. וזווג חיצוני הכולל לאח״פ היוצאים לבר מרישא בסוד נה״י דס״ג שהם מדת הרחמים המלבישים על מדה״ד ה״ס רקיע דהיינו פרסא, וה״ס תיקון הבריאה וה״ס הואו המצוירת באלכסון בא' כזה דהיינו כתמונת הפרסא המושכבת באלכסון מחזה עד הטבור.
וכבר נתבאר בענפים הקודמים שמעת ירידת נה״י דס״ג למ״ה וב"ן דא״ק ונשתתפו מדה״ר בדין, כי נקודה דבחי״ד שה״ס מדה״ד נכללה בנקודה דבחי״ב שה״ס מדת הרחמים, הרי שנשארו כך לעולם בסוד ותלכנה שתיהם, וכמ״ש במרשב״י בראשית, דלית לך נקודה דלא תהא כלולה בחברתה ע״ש. וכל ההבחן שיש להבחין בהם הוא רק בחיצוניות ופנימיות, דאם הנקודה דבחי״ג מגולה ונקודה דבחי״ד בפנימיות, הרי כל השפע נמצא בסוד מדה״ר, ואם הנקודה דבחי״ג בפנימיות ונקודה דבחי״ד מגולה לחוץ, אז שולטת מדה״ד כמ״ש לעיל.
וז״ס ב' הנקודות השורשיות שנק' קמץ פתח שה״ס ב' הזווגים האמורים, שהקמץ ה״ס זווג הפנימי על נה״י דבחי״ד, כלומר שבחי״ג בפנימיות ובחי״ד בחיצוניות ע״ד שהיו בשורש המ״ן אשר נה״י דס״ג בא בפנימיות דנה״י דא״ק ונגנזו שם כמ״ש בענף ט׳ בפמ״ס וע״כ המה מוציאים בזווג עם האו״י ע״ס בקומת כתר כי כל המגולה הוא השולט כאמור. ובזה תבין ציור של הקמץ אשר הוא יוד וו מלמעלה, כזה (קמץ) אשר הו שמלמעלה ה״ס נה״י דבחי״ג הגנוזים שם וכל שמלמעלה יורה שהוא בפנימית. והנקודה שמתחת הו ה״ס נה״י דבחי״ד המתגלה לתחתונים, כלומר, שהיא מלבשת על בחי״ג והבן היטב.