תוכן

ב) ועתה נבין מ״ש בע״ח שער כ״ו פ״א אשר כל נקודה, בהכרח שיש בה ראש תוך סוף, ע״ש. והוא נמשך ג״כ מכח התעלות הזווג לנקבי עינים, אשר כל ג״ר דתחתון נתעלו משום זה והיו לחיצוניות על מדרגה העליונה הימנו שנק' צמצום נה״י, כמ״ש בענף הקודם. והנך מוצא שבכח צמצום נה״י עצמו כבר נכפלה כל מדרגה לב' בחי', שנכפלו זה על זה שנק' פנימיות וחיצוניות, ונקראו ג״כ בחי' תוך וסוף או חג״ת ונה״י, כמ״ש לעיל אשר הג״ר והפנימית דכל מדרגה ומדרגה נתעלו למדרגה עליונה מהם, וע״כ נבחנים שחסרי ראש. המה ואין בהם אלא תוך וסוף שנק' חג״ת נה״י. ונודע שהפנימיות נבחנת תמיד לחג״ת והחיצוניות נבחנת תמיד לנה״י כמ״ש בענפים הקודמים.
והנה נתבאר שכל פרט ופרט של המדרגות, נכפלו לב' בחי' חג״ת נה״י תיכף מעת שנעשה סוד צמצום נה״י, ואח״כ נעשה תיקון הפרסא שה״ס זווג החיצוני שבאח״פ כמ״ש שם, אשר מכח זווג זה חזרו וירדו חיצוניות דעליון ונתלבשו בתחתון, שנק' תיקון הבריאה, אשר כל תחתון הרויח שוב בחי' ג"ר וראש עש״ה. ונתבאר שם אשר התחתון נתגדל מאד מחמת הסתלקות הזה דג״ר שלו לעליון, משום שקנה שם בחי' העליון עצמו, אשר לא נעלם ממנו גם אחר שחזר למקומו לתחתון, שז״ס תיקון הבריאה, וגם העליון הרויח מחמת ג״ר דתחתון שעלו אליו בעת צמצום נה״י, להיות שנתקן אז בסוד י״ג ספירות, אשר אפי' אח״כ בזמן שחזרו הג״ר דתחתון ונתלבשו בפנימיות התחתון, מ״מ עיקר הארתם נשאר בעליון כדברי הרב בע״ח שער אח״פ פ״ג עש״ה שמדבר מאותו הענין ממש.
והנך מוצא שנשתלשלו המדרגות, אשר כל פרט ופרט שכבר היה מכופל מפנימיות וחיצוניות מעת צמצום נה״י, נמצא עתה בעת תיקון הפרסא וזווג החיצוני שהרויח והיה לג' בחי': א', הוא חיצוניות דעליון שנמשך לו עתה מחדש מהעליון ונעשו בו לסוד מוחין וראש. בחי' ב', היא הפנימיות שמקודם ביאת המוחין אשר נעשו עתה לבחי' חיצוניות ומלבישים לראש דאור החדש.בחי' ג', היא החיצוניות שמקודם ביאת המוחין, דהיינו ג״ר דתחתון שהיו מלבישים אותו מאז, אשר נתבאר שהגם שירדו ונעשו לפנימיות בתחתון מ״מ עיקרם ועצמותם נשארו שם בעליון בסוד מ"ן והמה שנקראו בחי' סוף. והנה נתבאר היטב אשר כל פרט ופרט מפרטי רת״ס דגעסמ״ב בהכרח שנתקנו בג' בחי' רת״ס, כדברי הרב בשער כ״ו פ״א המובא לעיל שכל נקודה ונקודה בהכרח שנבחנת לרת״ס, וזכור זה
ובזה תבין דברי הרב בע״ח בשער עקודים פ״ה מ״ק בא״ד וז״ל: כי בהיות הנשמה שבפנים בחי׳ אמא והנשמה לנשמה מקיף אותה מבחוץ בחי׳ אבא ששניהם הם בחי׳ או״א דלא מתפרשין לעלמין, הנה האו״פ דאמא מרוב חשקו להדבק בשל אבא מכה ויוצא בחוזק ועובר דרך הגוף החומרי ומאיר בחוץ ושם נדבק באבא, וכן להיפך אור אבא עובר ונוקב ונכנס מבפנים ושם נדבק באמא וע״י זה הגוף מתקיים שמאירים בו מכל צדדיו וכו׳ עש״ה. ותבין הדברים במתבאר לעיל בפמ״ס ענף ט״ז אות ב׳ אשר עיקר הנאצל ה״ס הגוף של כללות ה״פ דאותה המדרגה, אשר מקומו תמיד מתחת הפרסא ולמטה. והטעם נתבאר שם, כי אינו נק' בשם נאצל זולת שיהיה מתוקן בכל התיקונים דמ״נ ותיקון קוים וכו׳ באופן שהוא ראוי שיתלבש בו העצמות. והשורש והראש של אלו התיקונים הוא ביחוד רק ס״ג דאותה המדרגה, שמקומו בכללות הפרצוף הוא מפה דראש עד החזה ועד הפרסא והוא נקרא בשם נשמה. אמנם גם ס״ג זה צריך לשורש כמו שהוא בה״פ דא״ק, והשורש של הס״ג הוא נקרא בשם ע״ב שהוא הראש דכללות כל הפרצוף ההוא.
והנה נתבאר שעיקר שם נאצל הוא ביחוד על בחי' הגוף של הס״ג, כלומר שנמשך מהתפשטות פה דראש הס״ג, אשר הס״ג ה״ס הסת״א לשרשי כלים והנאצל ה"ס הסתכלות ב׳ לגמר כלים והוא הגוף המתפשט מפה שלו ולמטה. אמנם גם הראש הזה שנק׳ נשמה צריך ג״כ לשורש, והוא הראש דכללות הפרצוף שנק׳ ע״ב או שורש נשמה או נשמה לנשמה שיורה שורש לשורש כמ״ש בענף הקודם באורך ומשם תדרוש ותבין. גם נתבאר שם בפמ״ס אות א׳, אשר ענין צמצום נה״י והתעלות מקום הזווג מפה לעינים, ה״ס דברי הזוהר אשר אבא התתקן עצמו בדו״נ. אשר מתוך תיקון זה נמצאים אח״פ שיצאו לחוץ מראש, שז״ס דברי הזוהר דאבא הוציא את אמא לחוץ עש״ה. גם נתבאר שם בפמ״ס אות י״א, ענין זווג פנימי לתיקון האצילות וזווג חיצוני לתיקון הבריאה שה״ס הפרסא, עש״ה.