תוכן

א) והנה כאשר נתפשטו אלו הנקודים מבחוץ וכו׳, הנה בטרם נבא בביאור ענף זה, צריכים מתחילה לבאר היטב ענין ג׳ השלישים, אשר הרב מתחיל להבחין כאן בנה״י דא״ק, וכן בכל המשך החכמה מכאן ואילך הולך ובונה הכל ע״פ הבחן ג׳ שלישים רת״ס אלו כנודע. וכבר בארנו קצהו בענפים הקודמים ט״ו וט״ז, אשר יש ב׳ שורשים לכל נאצל, דהיינו: נשמה ושורש נשמה, אשר ע״כ התחלת כל נאצל מתחת הפרסא נק׳ בשם סוף ומקומו בכללות הפרצוף הוא מטבור ולמטה, והראש של זה הנאצל הוא סוד הנשמה ונקרא בשם תוך אשר מקומו בכללות הפרצוף מפה עד הטבור. והשורש של הנשמה הוא הראש דכללות הפרצוף והוא נקרא בשם ראש. אמנם הנשמה היא נקראת רק רישא דגופא, כלומר ט״ס הראשונות של הגוף שמטבור ולמעלה עד הפה. והראש מכונה חב״ד והתוך מכונה חג״ת והסוף מכונה נה״י. וכבר הארכנו ברת״ס אלו די באר.
גם נתבאר אשר מזמן ירידת גופא דס״ג לנה״י דא״ק ונתקן בסוד עליית מ״ן, נמצא שנתעלה משום זה מקום יציאת כל פרצוף. כי מטרם זה היה מקום יציאת כל פרצוף מהעליון דרך פיו של העליון, אמנם מצמצום נה״י ואילך, נעשה והותקן יציאת התחתון דרך נקבי עינים של העליון. והנה משום זה יצא לנו בחי' תוך חדש בכל פרצוף, להיות שנעשה בחי' תוך גם בראש הכללי, שז״ס אבא הוציא את אימא לחוץ אודות בנה ואבא עצמו התתקן כעין דו״נ, כי הראש ה״ס הויה דע״ב שנק' אבא. ובסוד התעלות מקום הזווג לנקבי עינים, נמצא שאבא עצמו כלומר הע״ב הפרטי שבראש שנק׳ עינים, התתקן שם בדו״נ, שסוד המלכות שהיתה מקודם בפה שמתחת הראש, נתעלה לשם ונעשה נוקבא לאבא. ובזה נמצא שהוציא את אמא לבר מרישא, כי אח״פ שבראש נעשו למקבלים את אוה״ח מהתפשטות המלכות הנמצאת למעלה מהם בנקבי עינים שהוא בחינת הגוף, שזהו כל גדר של גוף אשר המסך והאו״ח הוא שורשו. ונמצאים אח"פ שנעשו לבחי' גוף ולא ראש, שז״ס אבא הוציא את אימא לחוץ. כמו שהארכנו בענפים הקודמים.
ונתבאר שם שליטת ב' השורשים בכל פרצוף, דהיינו הן מסדר רת״ס דא״ק שמטרם עליית המ"ן והן הסדר החדש של רת״ס מלאחר עליית מ"ן. שיוצא מזה שיש בכל פרצוף ב' זווגים: זווג א, נק' פנימי והוא בסוד העינים, זווג ב' נק' חיצוני והוא בסוד הפה של ראש. שמטעם זה יוצא מכל זווג ב' פרצופין: הא׳ מיחס זווג הפנימי המתחיל באזן ומסתיים בטבור ויהיו אח״פ בחי' ראשו. ומפה עד החזה לתוך ומחזה לטבור סוף ושם נפסק. והשני מיחס זווג החיצוני שמתחיל כמו בשורש הא׳ שמלפני עליית המ"ן, דהיינו מפה דראש שנמשך עד החזה, ומחזה עד הטבור ה״ס התוך ומטבור ולמטה ה״ס הסוף. וכן נתבאר אשר גם בפרצוף הזה החיצון, נכלל בו עצמו ג״כ ב' הזווגים, שפעמים מושך ויונק אורותיו מזווג הפנימי דרך נקבי עינים דעליון, ולפעמים מושך אורותיו מזווג החיצון שבפה דעליון. עש״ה שהארכנו בזה ומשם תדרוש ותבין כל הנזכר בטוב טעם.
גם נתבאר לעיל ענף ט״ז בפמ״ס באות ט׳ י׳ וי״א ובפנים מאירות אות כ׳ ד״ה והבן ותראה ענין פנימיות וחיצוניות וסוד חיצוניות דעליון הנעשה פנים בפנימיות דתחתון, וסוד תיקון י״ג ספירות בכלהו ראשים דפרטיות הפרצופים שברת״ס דכל אחד ואחד. וצריך שתזכור כל זה ויהיה שמור בידך בהמשך הענף שלפנינו, כי אי אפשר להכפיל כל האריכות הזו, שיש צורך להזכירו בכל מלה ומלה מביאורי זה בענף זה.