תוכן

יב) ובזה תבין דזו המלכות דעליון היורדת לתחתון הוא רק בסוד זווג הפנימי, דהיינו סוד עתיק שבכתר וה״ס אדם הרוכב על הכסא, באופן שהכסא ה״ס ניצוץ נברא, ואח״פ שבכתר ואדם הרוכב ה״ס ניצוץ בורא וגלגלתא דראש. וזה אמרו באלו ד׳ אורות הנאצלים ממנה ירדה בסוד מיעוט הירח ונתלבשה בהם וכו'. כלומר שד׳ אורות הנאצלים ה״ס בחי׳ אח״פ שבחיצוניות העליון בסוד א״א שבכתר, אשר המלכות דעליון שה״ס עתיק דכתר נמצאת שמתלבשת בו, כי שם נבחנת שירדה מאצילות לבריאה בסוד מיעוט הירח, דהיינו בסוד זווג הפנימי, והבן מאד.
וסוד מיעוט הירח הוא, כי מתחילה היתה בסוד ב׳ המאורות הגדולים דהיינו בסוד י״ג, שכו״ח דפרצוף נה״י שה״ס הנוקבא נמצאת שמלבשת לבינה וזו״ן דפרצוף חג״ת עד החזה ממש, כלומר עד הפרסא שבחזה, שאז קומתה שוה עם ז״א ממש שנודע שכתר דז״א מתחיל מהחזה ונמצא אשר שניהם משתמשים שם בכתר אחד, אלא ז״א דחג״ת ה״ס פנימית הכתר וג"ר דפרצוף נה״י ה״ס חיצוניות הכתר והבן זה. ואח״כ אמרה אי אפשר לב׳ מלכים שישמשו בכתר אחד, כלומר דאחר הזווג שעל הפרסא הרי נתפשטו שם ב׳ פרצופין שלימים מבחי׳ פו״ח דשם, והחיצוניות שעלה לראש דחג״ת שמפה עד החזה בסוד י״ג הרי ירדה ונעשתה פנימיות בבינה וזו"ן דחג״ת, והרי יש שם פנימית וחיצוניות מלבד ג"ר דנה״י, אשר הפנימית מכונה בשם נה״י והחיצוניות בשם מלכות והיינו בערך העליון, כמו שהארכנו לעיל עש״ה. וא״כ אי אפשר להיות שם ב׳ מלכיות כאחד, שז״א שה״ס חג״ת יהי׳ לחיצוניות וג״ר דנה״י יהי׳ לחיצוניות, דהיינו כתר אחד. וע״כ נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, כלומר שתרד להיות פנים בפנימיות וראש התחתון.
ועד״ז היה מאצילות לבריאה, אשר ג״ר דבריאה כבר נתעלו להיות חיצוניות מפרסא ולמטה דז״א דאצילות והיו שם ז״א ומלכות בכתר אחד, אשר לאחר תקון הפרסא ירדה ונעשית פנימיות לאצילות בסוד עתיק וא״כ יצאה לבר מאצילות שזה נקרא מיעוט הירח, כי ירדה מנה״י דאצילות ונעשית ראש לשועלים דהיינו י״ס דבריאה שנק׳ שועלים כנודע והבן היטב.
ולפיכך הסמיך זה הדרוש דעולם הבריאה אל סדר בינה ותבונה דאצילות, משום שכל הבחינות שבעולם הבריאה נמשכות מבחי׳ התבונה הנ״ל שה״ס ה״ר דהויה דס״ג הכולל, וע״כ אלו ג׳ הבחי׳ הנ״ל שבכסא עם שש המדרגות, המה ממש מבחי׳ ג׳ ההין שבה׳ ראשונה דהויה דס״ג, ושש המדרגות שבכסא ה״ס ו״ה דהויה דס״ג, דהיינו תוך סוף דגופא. באופן, שה׳ הפשוטה דה׳ ראשונה דהויה דס״ג ה״ס אדם הרוכב על הכסא, וה׳ האמצעית דמילוי יוד שבה׳ זו ה״ס הכסא, וזה כולל א״א ואו״א עלאין שבראש דבריאה. וה׳ אחרונה דמילוי יוד שבה׳ הנ״ל ה״ס ד׳ רגלי הכסא וה״ס הראש דישסו״ת כנ״ל וכאן בחי׳ פה דכלל הראש דבריאה. ומפה ולמטה נמשך תוך סוף דגופא דבריאה, שה״ס חג״ת נה״י שנק׳ שש מעלות לכסא, דהיינו שש המדרגות שאומר הרב.
ועדיין צריך להבין מ״ש הרב, אשר אדם רוכב על הכסא הוא בסוד אימא מקננא בכורסיא, גם צריך להבין מ"ש, אשר מיצירה לעשיה ומבריאה ליצירה אינו יורד רק ממלכות למלכות לבד בסוד אדם על הכסא ולא כל י״ס שבה עכ״ל. ולהבין זה צריך שתבין היטב ההבחן שבין ד׳ עולמות אבי״ע, שכבר נתבאר לעיל בפמ״ס ענף ד' עש״ה. ותוכן הדברים הוא, אשר רק ה׳ פרצופי אצילות נבחנים בבחי׳ ראש משום שהמסך ממטה למעלה, ולפיכך נמצא אור א״ס ב״ה שה״ס אור החכמה נוקב ועובר עד סיום האצילות בלי שום מסך כלל. וע״כ יש זווג על הפרסא שבין אצילות לבריאה, כי שם ממש בחי׳ פה של ראש, דהיינו מלכות דאצילות, כמ״ש לעיל שבהבחן עה״ס דראש, כו״ח נק׳ גלגלתא ועינים, ובינה חוץ נק׳ אח״פ.
אמנם ג׳ העולמות בריאה יצירה עשיה, הם התפשטות המלכות דאצילות. דהיינו ראש תוך סוף דגופא שלה והם בחי׳ גוף וכלים גמורים, להיות המסך כל מהותם ושורשם. ולפיכך, אין אור העצמות שה״ס החכמה מתלבש שם ואין בהם זווג כנודע, כי זולת אור החכמה נחשבים הכלים לבחי׳ אב״א ואין בהם אור הזכר. כנ״ל בענף י״ג עש״ה.
וצריך שתבין היטב סוד ההתלבשות שיורה אשר הספירות אינן יכולות לקבל זולת בקו המדה של אותה הבחי׳ שנתלבש בה, ונודע מ״ש הרב בע״ח שער ג' פרק ג׳ אשר התלבש הא״ס בחכמה והאציל את עולם האצילות. וענין התלבשות זו כבר נתבאר לעיל באריכות שה״ס התעלות הזווג לנקבי עינים, דהיינו בבחי׳ ע״ב וחכמה, עש״ה. אשר משום זה אין הכתר נחשב מגוף הפרצוף בה״פ של אצילות, כי אינם מקבלים מהכתר זולת ע״י המסך שבחכמה, ונבחן משום זה שיש באצילות ד׳ פרצופין שלימים בכל קומתם דהיינו ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, אמנם מסוד הגולגלתא אינם מקבלים זולת מבחי׳ ע״ב דגלגלתא ולמטה, כלומר לפי קו המדה שבחכמה, כמ״ש לעיל בסוד אור האוזן שה״ס אור הכתר שנפסק ונסתיים בשבולת הזקן עש״ה.
וכדי להאציל עולם הבריאה אומר שם הרב, שנתלבש הא״ס בבינה וברא את עולם הבריאה עש״ה. ונמצא שאין בעולם הבריאה זולת ג׳ פרצופין שלימים שהם בינה וזו״נ, אמנם מכתר וחכמה אין להם זולת בקו המדה של המסך דבינה, ונמצאים כל ה׳ הפרצופין דעולם הבריאה שאין בהם אפי׳ מבחי׳ החכמה ג״כ, אלא מבינה ולמטה. באופן, שאין שם רק ס״ג מ״ה וב״ן דה׳ הפרצופין, כי המסך דבינה הוא מעכב גמור על אור החכמה שלא יעבור מאצילות לבריאה.
ובזה תבין דאע״ג שמלכות דעליון מתלבשת בתחתון מ״מ עדיין צריך להבחין בה מאיזו בחי׳ היא המלכות הזאת, כי ה׳ בחי׳ מסכים יש במלכות הזאת כמ״ש לעיל בפמ״ס ענף י״א אות ט' באופן שבחי׳ המלכות דא״ק המתלבשת באצילות ה״ס מלכות דחכמה, כלומר המתוקנת בנקבי עינים כמ״ש לעיל וע״כ ה״פ אצילות המקבלים דרך מדת המלכות הזאת, נמצאים שמקבלים אור החכמה שה״ס ע״ב. אמנם בחי׳ מלכות דאצילות המתלבשת בבריאה הרי זו בחי׳ מלכות דבינה שנמצאת שיכולה להשפיע רק בקומת בינה, ולכן אין בה״פ דבריאה רק מבינה ולמטה דכאו״א.
וזה אמרו שירדה בסוד מיעוט הירח ונתלבשה בהם בסוד אדם הרוכב על הכסא בסוד אמא מקננא בכרסיא. דהיינו כמו שנתבאר, שמלכות דאצילות המתלבשת בבריאה היא בחי׳ המלכות דבינה שנק' אמא דהיינו אמא מקננא בכרסיא, כי בכל ה׳ הפרצופין שבעולם הבריאה אין שם אלא מקומת אמא לבדה וחסר שם כתר ואו״א עילאין מכל פרצוף ופרצוף דה״פ געסמ״ב שבבריאה.
וכדי להאציל עולם היצירה, אומר שהתלבש הא״ס בז״א ויצר עולם היצירה ע״ש. כלומר שמלכות דבריאה היורדת ומתלבשת בעולם היצירה היא מלכות דמסך דז״א, אשר מלכות זו משפעת לה׳ פרצופין שבעולם היצירה רק מקומת ז״א בסוד קו המדה, ונמצאים כל ה׳ הפרצופין שביצירה שהמה חסרים מג׳ ראשונות שהם גלגלתא ע״ב ס״ג, ואין בהם זולת ה׳ בחי׳ זו״ן דה״פ געסמ״ב. וכדי לעשות את ע״ס דעולם העשיה אומר שם שהתלבש הא״ס במלכות וכו', והיינו במלכות דמלכות. ונמצאים ה״פ דעולם העשיה שאין בהם אלא מלכות לבד דחמשה פרצופין געסמ״ב, דהיינו חמש המלכיות שבהם בלבד.
ונתבאר בענפים הקודמים אשר ג׳ ראשונות כח״ב נחשבות לאחת, וגם הבינה בחי׳ ראש כמו כו"ח. אמנם יש הבדל בין אור החכמה לאור הבינה כי אור החכמה הוא אור העצמות, ולפיכך המסך שבחכמה יש בו זווג שלם מחיצוניות ופנימיות, אמנם הבינה היא בחי׳ חיצונית שבראש, כמו שנתבאר לעיל בסוד אבא הוציא את אימא לחוץ וכו׳ עש״ה.
ולפיכך במלכות דאצילות שמתלבשת בבריאה שהוא בחי׳ מסך דבינה יש בה זווג חיצוני עכ״פ בסוד הפה דאח״פ, אשר מזווג הזה יצאו ג׳ עלמין בריאה יצירה עשיה ונעשית משום זה בעולם הבריאה לבחי׳ ג׳ ראשים בסוד ג׳ ההין שבה׳ ראשונה, שה״ס קומת בינה המתלבשת בבריאה בסוד אימא מקננת בכרסיא. והוא להיות המלכות הזו ה״ס הפה דאח״פ דאצילות, שמוציאה בסוד זווג דהכאה משפה אל שפה עשר ספירות במדתה של התבונה ממטה למעלה, אשר ע״ס ההן מתפשטות ג״כ ממעלה למטה ברת"ס: שהראש ה״ס בריאה והתוך ה״ס יצירה והסוף ה״ס עשיה.
אמנם כ״ז מגיעתם מבחי׳ האו״ח שממעלה למטה שה״ס אור הנקבה, אשר בה עצמה אין עוד זווג שתוכל להתפשט בבחי׳ ראש. ואע״פ שאמרנו שהבריאה ה״ס הראש דבי״ע, אמנם אין זווג במסך שבפה דראש הזה כי חסר שם אור העצמות, ואפי׳ אור הבינה שה״ס חיצוניות שבאור העצמות אין במסך הזה, כי הוא מסך דבחי׳ ז״א כמו שנתבאר לעיל ע״ש.
וזה אמרו אך מיצירה לעשיה ומבריאה ליצירה אינו יורד רק ממלכות למלכות לבד, בסוד אדם על הכסא, ולא כל י״ס שבה עכ״ל. והיינו כדאמרן, אשר כל בחי׳ ג׳ עלמין בריאה יצירה עשיה אין בהם רק אור נקבה לבד ואין בהם זווג. ולפיכך מלכות דבריאה שיורדת ומתלבשת בעולם היצירה אינה מוציאה ע״ס ממטה למעלה בעולם הבריאה עצמו מחוסר אור ישר לזווג כנ״ל, וא״כ אינה מתפשטת בע״ס כמו המלכות דאצילות, אלא רק בחינתה של עצמה לבדה היא היורדת ממלכות דבריאה לראש היצירה, אשר גם שם אין בה רק בחי׳ מלכות לבד כלומר בלי התפשטות, כי בהיות מלכות דעליון מתלבשת בתחתון ומתפשטת שם לע״ס עד למלכות דמלכות נבחנת המלכות דעליון שנעשית בתחתון לבחי׳ כתר שהרי התפשטה בעצמה עד למלכות, אמנם בזמן שאין לה התפשטות כי יחסר לה אור הזכר אז אינה נעשית בתחתון לבחי׳ כתר, אלא שנשארת בבחי׳ מלכות כמו שהיתה בעליון.
וזה אמרו שמבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה אינו יורד רק ממלכות למלכות לבד. כלומר שלא נעשית ביצירה לכתר, כי לא יכלה שם להתפשט בע״ס כנ״ל. וזה אמרו בסוד אדם על הכסא ולא כל י״ס שבה רצונו לומר שמלכות דעליון נמצאת שם בצורתה לבדה כמות שהיא בבחי׳ אדם על הכסא, אשר ענין ג׳ ההין הנ״ל שבעולם הבריאה שנק׳ כסא וד׳ רגלין וכו', אינם מתפשטים כלל הימנה בעולם היצירה, וכן בעשיה, כמבואר.